בנימין חנני

בנימין (בני), בן אסתר וישראל, נולד ביום כ"ג באדר תשי"ב (23.3.1952) ‏ בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי "תחכמוני" והמשיך את לימודיו ‏ היסודיים בבית-הספר "יפה נוף" בעיר הולדתו. את לימודיו התיכוניים החל ‏ בישיבת כפר מימון, וסיים בישיבת "אור עציון" שבתחומי המועצה האזורית ‏ שפיר. בני גדל בבית מסורתי והתחנך במוסדות חינוך שייחסו חשיבות יתרה ‏ לערכי האמונה היהודית. הוא היה נער רגיש וקשוב. עולמה של ירושלים, עיר ‏ הקודש, קסם לו עוד מילדות והוא הרבה לטייל בחוצותיה ואף מחוצה לה. ‏ לאחר תום הלימודים בבית-הספר היסודי, הצטרף לתנועת הנוער של "בני ‏ עקיבא", ועד מהרה היה אחד הבולטים בקרב הפעילים. הוא עצמו החליט ‏ להמשיך את לימודיו התיכוניים בישיבה מחוץ לבית, ובחר בישיבת כפר ‏ מימון, שכן מצא בה שילוב מופלא של נוף הנגב, חיי כפר, תורה והשכלה. ‏ תקופת הלימודים הרחק מבית ההורים הפכה את הילד הרגיש לנער עצמאי ‏ ומבוגר. אותו זמן לא נטה ביותר ללימודים, אך לא החמיץ טיול בנופי הנגב ‏ המרהיבים, ורשם את חוויותיו והרגשותיו בחרוזים. אחד משיריו הרבים, ‏ ‏"לילה בנגב", מתאר את אווירת המדבר המסתורי עם ליל: "רוגע הנגב עוטה ‏ שחורים, / גועים עגלים, פת ערבית עת לתת, / זועק גם התן, בוכה תמרורים, ‏ ‏/ יצא שומר מביתו כי הגיעה העת". מכתביו ושיריו של בני באותה תקופה ‏ משקפים נאמנה את הלכי רוחו: התלבטויות בעניין כללי התנהגות ואמות-‏ מידה מוסריות בישיבה, הרהורים על מצבו של האדם היהודי, געגועים לנערה ‏ אהובה, חלומותיו של נער מתבגר. בני חרז שירים גם בהשפעת משניותיהם ‏ של אביי ורבא, וכאוהב ירושלים מסור הוא קושר לה כתרי תשבחות: "יפה ‏ היא ירושלים, אך ככל דבר יפה מחירה יקר ואינה נקנית בקלות. על זאת ‏ אומרת האגדה: עשרה חלקים של יסורים בעולם - תשעה בירושלים ואחד ‏ בכל העולם". בני ידע להעריך מה נתנה לו הישיבה: "הישיבה עשתה אותי ‏ לאדם, שכן אחרת הייתי כמו חברי בעיר, יושבי קרנות ומפצחי גרעינים..."‏ בני גויס לצה"ל בשלהי יולי 1970, והצטרף לגרעין נח"ל "יחדיו". לאחר ‏ הטירונות הלך עם חבריו לגרעין להיאחזות אל-על ברמת הגולן, שם כיהן ‏ בתפקיד מרכז הגרעין. הוא עבד בדיר, נשא בעול חיי היום-יום בנקודת ספר, ‏ ולאחר שנה השלים קורס צניחה והורשה לענוד כנפי צנחן. בני השתלם ‏ בקורס מ"כים, סיים אותו בציון גבוה (95) ונשלח לקורס קצינים. גם קורס זה ‏ סיים בהצטיינות, והוענקה לו דרגת סגן-משנה. ביולי 1973 החליט להאריך את ‏ תקופת שירותו הצבאי בשנה. בני היה חייל מסור. היה ידוע כמפקד קשוח ‏ וקפדן, שתבע ביצוע מדויק של המטלות, אך יחד עם זאת, ידע את הדרך אל ‏ לב פקודיו וחבריו לנשק והם אהבו אותו והוקירוהו. בני עבר את טבילת האש ‏ הראשונה שלו עוד לפני מלחמת יום-הכיפורים, שכן נמנה עם הכוח שפשט על ‏ בסיסי המחבלים בחופי לבנון. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עשה בני ‏ במשק הדתי ברמת-מגשימים, ברמת הגולן. הוא נשלח בראש חוליה לצומת ‏ רפיד, כדי לסייע בבלימת ההתקפה הסורית.‏ ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נהרג בנימין בנצחו על המערכה ‏ האכזרית והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל. הוא ‏ השאיר אחריו אב, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן והוענק לו ‏ ‏"עיטור העוז" על פועלו במלחמה, וזה נוסח תעודת העיטור: "ביום 7 ‏ באוקטובר 1973 נותר מוצב "תל-סאקי", ברמת-הגולן, מכותר על-ידי כוחות ‏ סורים גדולים. בשלב זה כבר היו נפגעים רבים ללוחמים במוצב, ומפקדם ‏ ביקש עזרה בדחיפות. סגן בנימין חנני ז"ל שמע במכשיר-הקשר את הבקשות ‏ לעזרה‎;‎‏ הוא הציע למג"ד לשלוח את מחלקתו לחבירה עם המוצב המותקף, ‏ למרות שידע ברורות שהכוחות הסוריים, החוסמים את הדרך, הם גדולים ‏ במיוחד. הכוח בפיקודו של בנימין חנני ז"ל, יצא למשימתו. הוא נתקל בכוח ‏ סורי, ובקרב עז הושמדה כמעט כל מחלקתו, וגם הוא ביניהם. במעשהו זה ‏ גילה אחוות-לוחמים, אומץ-לב ודבקות במטרה".‏ במכתב תנחומים לאב השכול כתב מפקד הגדוד: "הכרנו את בני גם טרם ‏ קרב, כאדם, כמפקד, כחבר. משלנו היה ויקר לכולנו". בחוברת תשרי תשל"ה ‏ של "מבע", ביטאון עובדי הסוכנות היהודית, כלולים דברים לזכרו של בנימין‎;‎‏ ‏ חבריו וידידיו של בני לקטו את שיריו ואת רשימותיו וקבצו אותם בחוברת ‏ רבת היקף, שנקרא שמה "העוף הפורח שנשרף".‏ חנני בנימין, יהי זכרו ברוך.‏