שמואל טיאר

בן שבתאי ומיריי. צאצא לאחת המשפחות הותיקות ביותר בארץ. נולד ביום ‏ כ"ג בתמוז תש"י (8.7.1950) בחיפה. למד לימודים יסודיים ולימודים תיכוניים ‏ בבית-הספר הריאלי בחיפה. היה חבר בתנועת "הצופים" (שבט "הכרמל"), הן ‏ כחניך והן כמדריך. הוא היה חניך מצטיין בקורס מ"כ בגדנ"ע ואף מ"מ בגדנ"ע. ‏ השתתף במסעות הגדנ"ע ובצעדות עממיות. כספורטאי מצטיין השתתף ‏ בתחרויות ארציות, לרבות צליחת הכנרת והיה מציל חובב. היה פעיל בחברה ‏ והקדיש הרבה מזמנו ומאונו לגיבוש החברה בכיתתו. התעניין באמנות, הרבה ‏ לקרוא ספרים ואהב להקשיב למוסיקה קלאסית. בעודו תלמיד היה נוהג ללמד ‏ תלמידים מעוטי-יכולת (מתושבי ואדי סליב).‏ שמואל גויס לצה"ל באוגוסט 1965. ביום ו' באייר תשכ"ט (24.4.1969), נפל ‏ בקרב מול איסמעיליה. הוא נהג כחייל למופת. בזמן שנפצע מיריות צלף מצרי, ‏ התכופף פן ייפגע שנית, וקרא בשם חברו בקולו הרגיל והעליז מתוך בקשת ‏ עזרה. חבריו עשו הכל להצילו אך פצעו היה אנוש וידם קצרה מהושיע. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.‏ לאחר נפילתו קיבלה המשפחה מכתב מחברו לעמדה, שלא הכיר את שמואל ‏ אלא זמן קצר: "התקשרנו אליו והוא אלינו. הוא הביא את החיוך למוצבנו - ‏ חיוך שלא סר מעל פניו גם כשהעירוהו לשמירה באישון-לילה, חיוך שלא עזבו ‏ כל היום, בעבודה, בארוחות ובשיחות רעים. ידענו גם להיות רציניים ומצאנו ‏ בו בן-שיחה בבעיות עולם. - - - תפקידו של מולי לא היה מן הנעימים. עבודתו ‏ נכפתה עליו בהתאם לצורת הלחימה שאויבינו הכתיבו לנו, אך למרות ‏ התפקיד הבלתי-נעים עשה מולי את עבודתו בשלמות".‏ טיאר שמואל ("מולי"), יהי זכרו ברוך.‏