גלעד ידיד

בן חיים ורות. נולד ביום י"ח באדר ב' תש"ח (29.3.1948) בקיבוץ גבעת-חיים ‏ ולמד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון במקום. הוא היה חבר טוב ‏ ומסור שדאג לכל פרט ולכל אדם. תמיד היה נרתם לעבודה בלי שהיות ובלי ‏ שידחקו בו, אלא מתוך נכונות פנימית. הוא התמסר מאוד לטיפוח הגינה של ‏ שכונת הכיתה והיה בוחר בטוב טעם את השתילים ועורכם בחלקה. בכל ‏ אירוע חברתי או אומנותי היה חלקו כה רב עד שאי אפשר היה בלעדיו. הוא ‏ היה "כוכב" במחניים, בכדורגל ובמרוץ שליחים והשתתפותו הנחילה לקבוצתו ‏ את הניצחון. כשגדל נעשה אחראי למגרש הכדורגל של סניף "הפועל". הוא ‏ היה המחסנאי לציוד ולבגדי-ספורט וטיפל בכל במסירות ובאחריות, כפי שנהג ‏ לגבי מראה החצר והגינה של בית-הספר. הוא ניחן בחוש אסתטי, שהורגש גם ‏ בחדרו. החדר היה מסודר להפליא ורוב החפצים היו מעשי ידיו - מדפי-קיר, ‏ תמונת-עץ וקישוטים רבים. הוא דאג גם לקישוט בית-הוריו, שכן היה בן מסור ‏ ורצה לשמח אותם. מריקועי-הנחושת שעשה ניכר כי נפש אמן-אומן שוכנת ‏ בו. בשנת השירות השלישית שהה בנוה-ים וקישט את כל הקבוצה וטיפח כל ‏ פינה בה. עוד לפני שהלך לצבא היה גלעד איש-חברה, שאהב לשבת עם ‏ ידידים, לספר ולשמוע, אך תכונה זו התבלטה עוד יותר בתקופת השירות.‏ גלעד גויס לצה"ל בנובמבר 1967 והתנדב לשרת בצנחנים. הוא לא החמיץ אף ‏ שיעור ואף יום אימונים. כשעמד לפני ניתוח ברגל דחה אותו בשבוע כדי ‏ להשתתף בתרגיל. כל משימה שקיבל היה ממלא בדייקנות, ביסודיות ‏ ובאחריות. הוא דאג לסדר הטוב והיה ידוע כ"האיכפת'ניק של המחלקה". הוא ‏ אהב והעריץ את חיל-הצנחנים וכשהקפיד על ניקוי הנשק עשה זאת לא מפני ‏ שחשש ממסדר נוסף, אלא מפני שהכיר בחשיבות הדבר. הוא היה מקצר את ‏ חופשותיו למרות שרגלו הציקה לו, כדי לסייע להצלחת מחלקתו.‏ אור ליום כ"ח בתמוז תשכ"ט (13.7.1969), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבקיבוץ גבעת-חיים איחוד. במלאת שנה ‏ לנפלו הוציא הקיבוץ לאור חוברת לזכרו.‏ ידיד גלעד, יהי זכרו ברוך.‏