מרדכי יוסף

מרדכי, בן ויקטוריה ושבתאי, נולד ביום ד' בכסלו תשט"ו (29.11.1954) בקהיר ‏ שבמצרים, ועלה ארצה עם בני משפחתו בראשית אוקטובר 1957. מרדכי למד ‏ בבית-הספר היסודי "צאלים" בבאר-שבע, ואחר-כך המשיך את לימודיו במגמה ‏ של מסגרות בבית-הספר התיכון-מקצועי "עמל" שבעיר. הוריו ומכריו כינוהו ‏ בשם "מוקי", ואילו ידידיו בבית-הספר ובצבא קראו לו בחיבה "אנתוני". ילד ‏ עירני היה מוקי עוד בילדותו, ובמלאות לו שנה, התרוצץ בחדרי הדירה וביקש ‏ להכיר ולדעת את כל הנגלה והנסתר. בבית-הספר "צאלים" היה מוקי תלמיד ‏ חרוץ וניכר בנכונותו לסייע לחבריו. "הלב עדיין מסרב להאמין כי איננו", ‏ אמרה אחת ממורותיו, והוסיפה: "אני זוכרת את צחוקו הקולני, חיוכו ‏ המתמיד ושמחת הנעורים, שהיו חלק בלתי נפרד מאישיותו". מרדכי זכור ‏ למוריו ולמחנכיו כילד מסור ונאמן, נעים הליכות ושקדן במעשיו. מגיל צעיר ‏ ניכר אצלו חוש-צדק מפותח, שהתבטא בנטייה לתמוך בחבר חלש ולשאת ‏ באחריות גם מעבר לנדרש. בשעות הפנאי נהג מוקי לבקר אצל אביו במקום ‏ עבודתו, ב"תנובה", עזר לעובדים ושיעשע אותם, כאילו הכירם משכבר ‏ הימים. קשה היה שלא לחבבו, תמיד צחק והיה עליז, והשרה סביבו אווירה ‏ טובה ונעימה. מצוות כיבוד אב ואם הייתה יקרה למרדכי, והוא הקפיד למלאה ‏ וסייע להוריו בעצה ובמעש. כשסיים את לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל", ‏ החל לעבוד בחברת "קוד" לתכנון הנדסי ולביצוע בבאר-שבע. שנה תמימה ‏ עבד מוקי בחברה והיה אהוד על ציבור עובדיה. מוקי החסון, בעל השיער ‏ המתולתל, היה משוש לב כל רואיו וגאוות הוריו, אחיו ואחיותיו.‏ מרדכי גויס לצה"ל בראשית פברואר 1973 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר ‏ הטירונות השתלם בקורס צניחה והוסמך לענוד כנפי צנחן. אחד מחבריו ‏ לטירונות מספר, שבשעת היכרותם התרשם מחיוכו הרחב והחם של אנטוניו, ‏ חיוך שלא מש מפניו בכל מצב ובכל עת. "הוא אהב את החיים ולא הסתיר ‏ זאת מאיש", ציין אותו ידיד, שסיפר כיצד היה אנטוניו משתעשע ב"סחיבת" ‏ ממתקים ופירות מן המטבח המרכזי, לשמחת לב חבריו. חוש ההומור של ‏ מוקי הוא שהצילו ממצבים מביכים. בתום לב ובחיוך חביב הסביר את ‏ תעלוליו למפקדים, וזכה בחיבתם. מרדכי היה חייל מעולה ומסור. הוא הספיק ‏ לצנוח 13 פעמים, וסיפר בגאווה ובהתלהבות על כל צניחה וצניחה. כשפרצה ‏ מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו, יחידת חיל רגלים, לחזית הדרום. ‏ מרדכי השתתף בקרבות הבלימה ולחם באומץ לב ובמסירות מופתית.‏ הוא השתתף בקרבות המרים של "החווה הסינית" ונהרג ביום כ"א בתשרי ‏ תשל"ד (17.10.1973) - שמונה חודשים לאחר גיוסו - ובמהלך אחד הנסיונות ‏ לכובשה. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין ‏ האזרחי בבאר-שבע. השאיר אחריו אב, אם, אח וארבע אחיות. לאחר נופלו ‏ הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הבטחון דאז, משה דיין: "מרדכי ‏ ז"ל שירת בחיל הרגלים. הוא היה חייל מסור וחבר נאמן. מרדכי היה אהוב על ‏ הכל". הוריו של מרדכי הוציאו לאור חוברת לזכרו, שכלולים בה דברי חברים, ‏ מחנכים וקרובי משפחה על דמותו ועל דרכו, שנקטע בטרם עת.‏ יוסף מרדכי, יהי זכרו ברוך.‏