רון-אליהו עובד

בן דורית ומוטי (מרדכי). נולד ביום ה' בשבט תשס"א  (29.1.2001)  בבאר שבע. ילד שני במשפחה, אח של שי ואביה.

רון גדל והתחנך בכמה מקומות בארץ, שכן המשפחה נדדה בין בסיסי צבא בשל שירותו של אביו בצבא קבע, בחיל האוויר: תחילה בבסיס "חצרים" שבדרום הארץ, משם עברו ליישוב אלי סיני שבגוש קטיף ברצועת עזה, כעבור שנתיים עברו לבסיס "רמת דוד", כשהיה בן חמש עברו לבסיס "תל נוף", לאחר מכן שבו ל"חצרים", עברו לגן יבנה ואז למושב גאליה. במגורי המשפחות שבבסיסים ינק רון את החיבור העז לצה"ל.

על רקע מעברי הדירה התכופים הוא גילה יכולת הסתגלות טובה למצבים חדשים ולחֵברה חדשה. היה ילד אהוב על בני גילו ועל מבוגרים, בכל מקום שאליו הגיע ובכל בית ספר רכש חברים בקלות ובמהרה.

בילדותו השתתף בחוג ג'ודו ובחוג קפוארה, ומאוד אהב ספורט ופעילות פיזית.

כשהיה בן ארבע-עשרה קבעה המשפחה את ביתה בקיבוץ פלמחים. רון החל ללמוד בתיכון אזורי מקיף על שם י"ח ברנר בקיבוץ גבעת ברנר ובחר ללמוד במגמת תקשוב. ארבע השנים בבית ספר זה היו משמעותיות עבורו, והוא התפתח ולמד הרבה.

באותה התקופה החליט לפתח את כושרו הגופני, להתמקד בירידה במשקל ולהקפיד על תזונה בריאה. הוא נרשם לחוג אומנויות לחימה משולבות (MMA), בזכות נחישותו ויכולת ההתמדה שניחן בה התפתח, צמח והיה לגבר חסון, שרירי ויפה תואר. "הפכת לחתיך הורס ובדרך הפכת את הגינה והמרפסת שלנו למתחם אימונים אישי", כתב אביו. הדרך והמטרה היו חשובות לו מאוד, והוא אף תיעד את התהליך בסרטון ששמר אצלו. כך היה לסמל עבור בני משפחתו וחבריו לחוסן, להגדרת מטרות ולהגשמת שאיפות בשקט, בענווה ובצניעות. בן דודו אופיר סיפר: "היה שלב שהסתכלנו על רון וראינו פתאום איך הילד המחויך והמצחיק גדל לגבר: גבר מרשים בכל צורה, גבר שברגע שהחליט שהוא רוצה משהו, כלום לא עצר בעדו – חדור מטרה".

בקיבוץ פלמחים גילה רון את הים, שהיה לאהבתו הגדולה. מדי יום ירד לחוף כדי לגלוש. המראה שלו יורד דרך קבע על גלגשת (סקייטבורד) מקצה השכונה אל החוף נחרת בזיכרונם של חבריו ושכניו.

אליאב, בן דודתו, כתב על מפגש שלו עם רון בים: "ים לא פשוט בכלל, סחף חזק, גלים מבולגנים. אבל בן רגע אותו גולש עובר את הגלים בחתירה וחצי, מספיק לקחת גל, לרדת ולעלות שוב בלי שהספקתי למצמץ, פתאום אני מסתכל מקרוב ומבין שזה אתה ... איך הייתי גאה לראות אותך גולש בכזו קלילות".

באחד הימים, כשגלש בים עם בן דודו רן, החל סחף חזק ומסוכן. עד מהרה הבין רון את הסכנה והצליח להגיע לחוף. משראה שבן הדוד אינו מצליח להיחלץ, לקח גלשן, נכנס שוב למים ומשה אותו לחוף. "הוא לא התעייף", סיפר רן, "שחה ורץ הכי מהר שהוא יכול והתעמת עם מצב לחץ כזה בצורה ממש יפה וטובה, וזה הדהים אותי. זה וגם העובדה שהוא בעצם ממש הציל אותי ממוות".

אחד מתחביביו היה בישול. הוא אהב לטעום מאכלים ולהתנסות בהכנתם. זמן רב בילה במטבח בפיתוח מאכלים עתירי חלבון, ותמיד ביקש מבני משפחתו לטעום ולחוות דעה. כשסיים נהג לומר: "אין עליי! אלוף העולם אני!"

רון היה ילד ונער שמח, טוב לב ואוהב לעזור עם השקפת עולם תמימה שליוותה אותו בכל עת. "הוא חי את חייו בנועם, בלי ריבים, בלי מלחמות, היה ותרן", סיפרה אימו. בלט כצעיר מלא עוצמה, קיבל באהבה ובהשלמה כל מצב ומעולם לא נשמעה תלונה מפיו.

היה לו חיוך מבויש ובחברה הכירוהו כנער שקט, לא דברן, אך דווקא משום כך הייתה נוכחותו מרשימה. הוא בורך בחוש הומור מיוחד והרבה לעשות חיקויים של דמויות מהטלוויזיה, של מערכונים ושל קרובי משפחה. אימו סיפרה, "כלפי חוץ הוא היה מאוד מופנם וביישן, אבל כשהרגיש בנוח עם האנשים והסביבה לידו, היה אחד המצחיקים. פשוט לקח לו לזמן 'להתקלף'".

הקשר עם הוריו ואחיותיו היה טוב מאוד. בכיתה י"ב נסע עם אביו לטיול ברומניה, שם רכבו על סוסים ועל טרקטורונים, נהגו ברכב שכור בהרים ואכלו ושתו מכל טוב. האב סיכם, "בתקופה האחרונה הרגשתי שהפכנו להיות כמו חברים". אימו סיפרה שהקשר שלה עם רון היה קרוב מאוד ושהוא תמיד הכיר לה טובה. לשתי אחיותיו היה קרוב, והיה המגשר כשלא הסתדרו ביניהן. שי אחותו סיפרה, "הוא היה מפשר בינינו. בחיים לא רבתי איתו".

כשהיה בן שבע-עשרה גמלה בליבו ההחלטה להתגייס ליחידה קרבית. כמה אפשרויות הוצעו לו, אך חלומו היה לשרת ביחידה מובחרת – "משהו משמעותי", לדבריו. הוא הצטרף לקבוצת אימונים לכושר קרבי וכך החל לפלס את דרכו לקראת הגיוס לצה"ל.

לאחר שסיים בהצטיינות "יום סיירות", בכיתה י"ב קיבל זימון לגיבוש לחטיבת הצנחנים, שבה רצה לשרת בכל מאודו. הוא התרגש לקראת הגיבוש והכין את עצמו מבחינה פיזית ומנטלית.

כשהגיע יום הגיבוש, יום חמישי 11.4.2019, רון נפרד מאביו בחיבוק ליד תחנת הרכבת. בשש בערב, לאחר יום מעייף בבסיס "שומריה", סיים את בוחן הכושר הגופני. הוא שלח לאביו הודעה על כך והמתין באוהל עם חבריו לגיבוש לתוצאות הבוחן ולהמשך הפעילות. כעבור כשעה הידרדר אוטובוס לכיוון האוהל. רון לא הספיק לברוח ומותו נקבע במקום. חמישה נערים אחרים נפצעו באורח קשה וקל.

מועמד לשירות ביטחון רון אליהו עובד נפל בעת שירותו ביום ו' בניסן תשע"ט (11.4.2019). בן שמונה-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ פלמחים. הותיר הורים ושתי אחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "אלוף העולם בלהיות ולחיות", משום שבחייו שב והעיד על עצמו שהוא אלוף העולם.

בני המשפחה הסכימו לתרום את קרניות עיניו, ובמיוחד לאור הידיעה שהוא התכוון לחתום על "כרטיס אדי" לתרומת איברים.

אימו דורית כתבה: "האם ראית כמה אהבה ושמחה פיזרת בחייך הקצרים? האם אתה רואה את כל האנשים שהכנסת לחיינו? והאם אתה רואה בכמה נגעת? ... אתה תהיה לנו האור, אתה תהיה לנו הכוכבים, אתה תהיה לנו מלך לעולם. היום אני נפרדת מהגשמיות שלך ונשארת עם הנשמה הגבוהה והמיוחדת שלך".

אביו מוטי ספד לו: "גדלת להיות ילד מופלא, מיוחד וטהור. בן שכל הורה היה רוצה לעצמו. אוי, כמה שתחסר לנו, כמה שאנחנו מתגעגעים ... תמיד יישאר כיסא ריק בשולחן השבת ... נוח על משכבך בשלום, בן יקר".

שי אחותו כתבה ביומנה מילות פרידה וגעגוע לאחיה, אותן הקריאה באירועי זיכרון: "אתמול חגגנו ליל סדר ראשון בלעדיך, לא הייתה לנו בכלל את האפשרות לנשום בין השבעה לחג. השמיים היו אפורים ושחורים בצורה שלא אופיינית לחודש אפריל, ולא יכולתי שלא לעצור ולחשוב שאתה כועס מלמעלה שאתה לא פה"; "שלושים יום בלי החיבוק שלך, החיוך שלך, בלי לשמוע אותך קופץ בחבל במרפסת, בלי לראות אותך יושב על האי עם צלחת עמוסה באוכל ואוזנייה באוזן אחת, רואה איזו סדרה בטלפון"; "החלק הקשה הוא המשפחה החדשה. המשפחה בלעדיך. זה החלק הלא נתפס. החלק שבאמת צובט את הלב"; "הכי מתגעגעת לנסוע איתך באוטו, רק פה אתה כל כך חי. אני נוסעת לבד, בשקט, ומרגישה אותך לצידי, יודעת מה תאמר על כל שיר שמתנגן, יכולה לחזות כל חיוך, כל מילה. אתה תתלונן שאני שומעת שירים של בנות, ואני אתלונן שאתה שומע שירים של ערסים, אז אנחנו נתפשר על אמינם, ונשיר בקולי קולות יחד".

עוד כתבה שי: "השנה שלי הייתה מלאה ברגעים שמחים כמעט כמו העצובים, למדתי שאצטרך לחיות לצד הכאב ולא את הכאב. למדתי שבמשך שארית חיי אצטרך להתגעגע ולכאוב את העובדה שאתה לא פה. למדתי שלא ייתכן שזה קרה סתם, וזו תהיה משימת חיי לוודא שמשהו טוב יצמח מאובדנך. למדתי לא לקחת דברים כמובן מאליו, למדתי שצריך להעביר את החיים בשמחה לפני שייעלמו. למדתי שמה שהכי חשוב זו המשפחה. ובכל זאת, איך חיים בלעדיך? את זה אני עדיין מנסה לגלות, כנראה שיש אנשים שנשארים הרבה אחרי שהם הולכים. משתדלת להמשיך לחיות את החיים כמו שלימדת אותי, בשמחה וברון. אוהבת אותך לנצח".

נעמה, בת דודתו, כתבה: "לימדת אותי איך במבט אחד וחיוך מבויש גם הכעס הכי גדול יכול להפוך לצחוק. אבל בעיקר לימדת אותי לפרוץ גבולות ... הידיעה שיש עוד כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות למענך מנחמת אותי. ואנחנו נעשה. תלווה אותי בדרך, רון, תכוון אותי. רק אתה יכול להפוך את העצב הזה לחיוך, רק אתה יכול להיות הפנס שלי בחשכה. אני מתגעגעת אליך, לעולם אתגעגע".

בן דודתו יאן כתב: "תמיד אזכור אותך יפה, חייכן, ביישן ... תמיד חייכת, תמיד ענית שהכול טוב ... מבחינתי ביום אחד נהיית גבר. אני זוכר אותך כילד עגלגל וחייכן, ופתאום בום! הפכת לגבר-גבר גבוה, יפה ובעיקר שמח ... אני מקווה שמצאת את החוף עם הגלים הכי ארוכים שאפשר, עם שבירה איטית וארוכה-ארוכה אי שם, ושאתה בעיקר עושה חיים, צוחק ומחכה לנו".

חברו גיא סיפר: "בזכות רון אני גולש בים, בלעדיו אני מפחד. תכננו לנסוע בקיץ לגלוש בסרי לנקה, תכננו ללכת לאותה יחידה בצבא ואחר כך לעבור לגור שנה בקוסטה ריקה ... ניסיתי לשכנע אותו לדחות את המיונים לצנחנים כדי שנעשה את המיונים ביחד, אבל הוא לא הסכים. הוא אמר לי שילך לפניי וידריך אותי, כדי שאלמד מהטעויות שלו. כשהייתי ביום המיונים, הרגשתי שהוא מלווה אותי לאורך כל היום. הוא נתן לי כוח".

בקטע לזכר רון נכתב: "האם אתה יודע כמה למדנו ממך? על נדיבות, רגישות, חברות, התמדה, עקשנות ורצון ברזל, נחישות ודבקות במטרה, וגם חיוך ענק, חלומות לעתיד, פשטות החיים, צחוק וצחוק וצחוק, שום דבר לא מסובך, הכול תמיד בסדר ... ורונצ'וק, האם אתה יודע כמה נגעת, חיברת בין אנשים, אבות ואימהות, קהילות, לב ללב, כאב לכאב, סבל ואבל ... שנייה, רון, כבר נפרדים? רגע אחרון שלנו איתך להיות, לחיות, למצות, רק עוד כמה שניות והפכת לחלום מתוק ונפלא. תודה לך על כל מה שאתה".

מוטי אביו יצא לריצת מרתון לזכרו של בנו בקופנהגן. על חולצתו הודפסה תמונתו של רון והכיתוב “Living in the hall of fame” – משפט מתוך קליפ בר המצווה שלו. בפברואר 2020, במשחק של קבוצת "מכבי" תל אביב מול "חימקי" מוסקווה בכדורסל, התקיים טקס לזכרו בנוכחות הוריו ואחיותיו.

בני המשפחה יזמו טורניר כדורעף חופים שנתי על שמו בקיבוץ פלמחים. רון מונצח במצפה שהוקם על שמו בקיבוץ מגוריו, מול הים, במקום שאהב לשבת. בירידה לחוף שבו נהג לגלוש נקבע שלט ובו נכתב "חוף רון". באתר פייסבוק נפתחה קבוצה לזכרו: "לזכרו של רון עובד – אלוף העולם". כן הוא מונצח באנדרטת נופלי הצנחנים, הניצבת סמוך לגדרה.