לאון - אריה כץ

תאריך לידה:
25 בספטמבר 1952
תאריך נפילה:
14 באוקטובר 1973
דרגה:
סמל
שנת נפילה:
1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
חטיבה 35 - מפקדת החטיבה
מקום קבורה:
חיפה
קורות חיים:
לאון, בן קזמירה ואדמונד, נולד ביום ו' בתשרי תשי"ג (25.9.1952) בליגניץ ‏ שבפולין ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"ז (1957). בארץ למד בבית-‏ הספר היסודי "רביבים" ואחרי-כן בבית-הספר התיכון בקרית חיים. הוא היה ‏ תלמיד מצטיין, בעיקר במקצועות ריאליים. גם כאשר הקטין מעט את מתח-‏ הלימודים, עדיין הצליח יפה וזכה בציונים טובים. לאון היה מדריך פעיל ‏ בגדנ"ע-אוויר וברבות הימים גם שימש כמדריך בגדנ"ע. הוא היה ספורטאי ‏ מצוין והקדיש שעות רבות משעות הפנאי שלו לספורט. הוא שיחק בעיקר ‏ בכדורגל, בכדורעף ובטניס, אך עסק גם בהרמת משקולות ובשחייה ונהג ‏ לבלות שעות רבות על שפת-הים. כן אהב להאזין למוסיקה מודרנית. לאון ‏ היה חברותי ובעל כושר הסתגלות לכל סביבה, וחבריו כינוהו בשם חיבה ‏ ‏"רצי". אחת מחברותיו כתבה עליו: "למרות לבביותו והשתלבותו בקלות ‏ בחברה, היה רצי אדם סגור מאוד, והקיף עצמו בחומת-מגן עבה וחשף את ‏ תוכו היפה רק למקורביו האמיתיים. התנהגותו השאירה רושם של בחור שקט ‏ וביישן להפליא. כדי לשמור על שלמות קליפתו, נהג לבחון בדקדקנות ‏ וביסודיות את זולתו ותוך כדי מבחן, מלא חן וקסם, חדר את תוכו של בן-‏ שיחו". הוא אהב את החיים, ביקש למצות על רגע וכל הנאה, והיה אהוב על ‏ הנשים, שכן היה יפה-תואר, תמיד, חזק, גבה-קומה ודק-גזרה. תוכניות רבות ‏ היו לו לעתיד והוא התכונן ללמוד בטכניון אחרי שיסיים את שירותו בצה"ל.‏ לאון גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1971 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר סיום ‏ הטירונות , השתלם בקורס צניחה, בקורס מ"כים ובקורס מש"קי מרגמות. ‏ לבסוף הוצב בבסיס-הדרכה בתפקיד סמל מבצעים והוענקה לו דרגת רב-‏ טוראי. הוא היה חבר מסור וחייל מצוין, אהוד ובעל ידע רב. חברו לנשק כתב ‏ עליו: "הוא השתלב יפה וכאשר חיפשו אדם רציני, כדי להיות אחראי על ‏ החדר החשוב שלנו - נבחר לתפקיד זה אריה". הוא השתתף בפעולות שונות ‏ של יחידתו ובעיקר חזר מלא רשמים מהפשיטה ללבנון בשנת 1972. במלחמת ‏ יום-הכיפורים השתתף לאון בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני.‏ בקרב שהתחולל ביום י"ח בתשרי תשל"ד (14.10.1973) בגזרת המיתלה, לחם ‏ כמפעיל מ.א.ג. בהיתקלות נגד כוח שריון וחי"ר של המצרים. לדברי חברו-‏ לנשק, "ירה לאון כמטורף באויב, שאיים לשטוף אותנו, ונאלצתי להעיר לו כי ‏ כדאי להוריד את הראש". במהלך הקרב נפגע לאון ומת מפצעיו למחרת היום. ‏ הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים ‏ ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.‏ מפקדו כתב עליו כי הוא "לחם בגבורה והתנהג למופת".‏ כץ לאון (אריה) , יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 33הדלק נר
  • רחל כהן  (16/01/2018 13:56)
    היית אהובי. יש בידי גלויה ממך משדה הקרב, ושירים שכתבתי אחרי מותך הנורא, אותם אני מעוניינת לחשוף בפני בני משפחתך
  •   (29/07/2019 09:50)
    תגיד להם כץ שלי תגיד להם, שלמרות רעשי הרקע, אני הייתי האחת. שאילו חיית טיפה יותר, היה נעלם הספק מליבם. תגיד להם, שכאשר ביקרת אותי בבסיס, הגברים הרגישו מגומדים לידך, ושנאו אותך על כך. הכתב הנאה של עיתון "במחנה" לא הבין מדוע דחיתי את חיזוריו, כמו גם קצין החימוש שלך, שבקינאתו הגיש נגדי תלונה על התנהגות לא נאותה. התלונה הופרכה, וכפיצוי נשלחתי לכפר נופש צה"לי בחיפה. ספר להם על הטיולים הרומנטיים שלנו על גג הבסיס, בהם הרגשנו על גג העולם. ספר להם, שכשתעקשת לעלות לחדרי, אימצת אותי ללבך מול המראה, ואמרת שאנחנו נראים יפה ביחד. כשדמותך האלוהית נשקפה מהמראה, התלוננת להפתעתי על  ה"כרס" הדמיונית שלך. לי החמאת בלי סוף, ולא ידעתי את נפשי מרוב אושר. ספר להם שכאמרתי לך שאני יוצאת מהבסיס הביתה ביום המחרת, התחננת להצטרף אליי, וכשסרבתי, מצאתי אותך יושב ומחכה לי מי יודע כמה זמן על סלע במימשל. תגיד להם, שניסית להידחף למכונית שאספה אותי, כדי להכיר את ההורים שלי, ושאני הדפתי אותך בעדינות, כי רציתי להיות עוד קצת בטוחה. חשבתי שכל החיים לפנינו, ושלא כדאי להקדים את המאוחר. לו רק ידעתי שאנחנו על זמן שאול, הייתי מבינה שהצבעת ברגליים, ושאני לא זקוקה להוכחה נוספת לרצינותך כלפיי, והייתי ממהרת להכניס אותך תחת כנפיי. הייתי מקבלת את ההוריקן הזה שפרץ לחיי בסערה, כי הוכחת את כוונותיך מעל לכל ספק. תגיד להם, שכשבאחד מן הימים שאלה אותך עליזה חברתי,  מה יהיה הסוף ביננו, ענית ש "כאן יהיה משהו רציני". אני נוצרת בלבי את הרגע החטוף, בו באת להיפרד ממני בטרם צאתך לקרב. היתה לי הזכות להיות האישה האחרונה שנישקת בחייך. בזאת אין איש יכול לפקפק. החברים שלך סיפרו לי, ואני רוצה להאמין בזה, שלפני שעצמת את עיניך היפות, אמרת: "תשמרו על רחלי". אף אחד לא יכול לשמור עליי במקומך. חובת הוכחת אהבתינו נותרה עליי, וזה כואב כמו המוות המיותר שלך. אילו רק יכולתי לשמוע את קולך אומר לי בפעם האחרונה... גלוייתך אליי הותירה עדות אילמת ומרומזת למערבולת החושים שסחפה אותנו. אתה אהובי האולטימטיבי. בעולם אוטופי, היו עצמותינו מתאחדות לנצח.