יהודה אהרון

יהודה (דודו), בן לוטה ואברהם (אלפרד, גנדי), נולד ביום י"ח בשבט תש"ח ‏ ‏(29.1.1948) בכפר סולד. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון ‏ בגבעת-חיים איחוד. יהודה היה תלמיד חרוץ ושקדן, סקרן וביקורתי ומוקד ‏ במוסכמות. הוא אהב להתווכח על כל נושא, ויכוח לשם ויכוח. במשק היה ‏ מרכז חברת הילדים והתבלט בכל תחומי הפעילות של חוג הנוער בקיבוץ. ‏ הוא היה שאפתן, פעלתני, עירני, חרוץ ואחראי‎;‎‏ ידע לעשות מלאכתו באמונה ‏ ובמסירות רבה ושאף להצליח בכל תחום שעסק בו, ובעיקר בתחום הטכני, ‏ שכן מגבלות גופניות (הוא נפצע בידו) מנעו ממנו מהצליח בתחום זה. יהודה ‏ היה רגשן מאוד, אך גם ידע להחליט בהיגיון בענייני הרגש. הוא היה חברותי ‏ ולחיי החברה במשק הקדיש מחשבה רבה. הוא אהב לעזור לזולת, ועודד את ‏ ידידיו בשעת צרתם. הגון היה, כן וגלוי-לב‎;‎‏ מעולם לא היסס לומר את שבלבו, ‏ אפילו היו הדברים קשים ומעיקים אך תמיד ידע לומר דבריו ברוח טובה ‏ ובחיוך על שפתיו.‏ יהודה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1966 והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. ‏ לאחר הטירונות השתלם בקורס פקחי אוויר, בקורס מ"כים, בקורס צניחה, ‏ בקורס קציני תול"ר ובקורס קציני חי"ר. בקורס לקציני חי"ר היה חניך מצטיין. ‏ הוא היה קצין טוב ויעיל, אחראי ומסור לתפקידו‎;‎‏ בעל יזמה היה ושימש ‏ דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. מפקדו בחיל-הצנחנים העיד עליו: ‏ ‏"דודו לא התברך בחוסן גופני מיוחד, אך התברך בחוסן אחר, גדול בהרבה - ‏ בחוסן רוחני. מעולם לא איבד את צלם האדם שבו. מעולם לא היה מוכן ‏ להקל מעל עצמו על חשבון חברו. תמיד היה בין המושיטים יד ועזרה לזולת. ‏ תמיד היה מעודד ורוחו תמיד טובה. מעולם לא ראיתיו שהוא גוער בחבר או ‏ צועק". על השתתפותו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת ‏ הימים".‏ יהודה היה איש ישר-דרך, איש-אמת ובעל מצפון. כשעשה באמריקה והחליט ‏ לחדול מהיות חבר בקיבוץ, החזיר את דמי כרטיס הנסיעה שהוענקו לו. הוא ‏ היה בן מסור להוריו ורחש להם כבוד רב. גם אח נאמן היה ובתקופת שהותו ‏ באמריקה, עמקה מאוד האחווה בינו לבין אחיו. במלחמת יום-הכיפורים נשלח ‏ לחזית בסיני. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בצומת "טרטור-לכסיקון" ‏ ליד "החווה הסינית", נהרג יהודה - שלוש שעות לאחר שנהרג אחיו, חנוך. על ‏ עוז רוחו בקרב הוענק לו "עיטור העוז". וזה תיאור המעשה: "ביום 16.10.1973 ‏ הסתער כוח חי"ר, שסגן יהודה אהרון ז"ל נמנה עמו, על צומת 'טרטור-‏ לכסיקון'. הכוח נתקל במתחם מצרי מבוצר היטב ומספר הנפגעים בו גדל ‏ והלך. ניתנה הוראה לצאת לדרך. אז התארגנה קבוצה, שתפקידה היה ליצור ‏ חיפוי-אש. בקבוצה זו היה גם סגן יהודה ז"ל. אחד הסמלים נפצע ברגלו. ‏ למרות שלא היו כל מחסות ועל אף שאש המצרים הייתה כבדה, יצא סגן ‏ יהודה ז"ל לחלצו. הוא ניסה להרימו על גבו ולפנותו בדרך זו. בשל משקלו ‏ הכבד של הסמל, לא הצליח סגן יהודה ז"ל במשימתו. ‏ הוא המשיך להלחם בחירוף נפש, עד שנפגע מפצצת מרגמה ונהרג. בלחימתו ‏ ובמעשיו נתגלו אומץ לבו הרב, קור רוחו, תושייתו ואחוות הלוחמים שלו". ‏ הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת-חיים איחוד ונקבר ליד אחיו. ‏ השאיר אחריו אם ושתי אחיות. בערב יום הכיפורים שלח מכתב למשפחתו ‏ וכך כתב בו: "אם תשימו לב לתאריך, תבינו בוודאי, שלמעשה נועד במכתב ‏ של היום לבקש סליחה. סליחה מכל אלה שהרגזתי אותם ואלה שאני עומד ‏ להרגיז בשנה הקרובה. ואם תפגשו מישהו על המדרכה, בדרך לחדר-האוכל או ‏ לבריכה והוא ישאל לשלומי - אז גם לו תגידו שאני מבקש סליחה..."‏ קיבוץ גבעת-חיים איחוד הוציא לאור חוברת ובה דברים לזכרם של דודו ‏ וחנוך אחיו.‏ אהרון יהודה, יהי זכרו ברוך.‏