יוסף-מאיר בן-הדר

תאריך לידה:
31 בינואר 1951
תאריך נפילה:
23 באוקטובר 1973
דרגה:
סמל
שנת נפילה:
1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 66 - 546; 7063; 7
מקום קבורה:
קרית-שאול
קורות חיים:
יוסף, בן חדוה ונתן, מניצולי השואה, נולד ביום כ"ד בשבט תשי"א (31.1.1951) ‏ בתל-אביב. הוא היה ילד בלתי-רגיל. בגיל שבעה חודשים כבר החל ללכת ‏ ובגיל שנתיים, כאשר ילדים בגילו הלכו לפעוטון, הלך יוסי לגן. על אופיו ‏ המיוחד מעיד מקרה שקרה בהיותו בן חמש שנים. הוריו לקחו אותו לבריכת ‏ שחייה ולפתע נעלם מעיניהם. לבסוף מצאוהו על המקפצה הגבוהה, וכשנשלח ‏ המציל להורידו משם, חיכה יוסי עד שהמציל יגיע אליו ואז קפץ למים ‏ העמוקים והחל לשחות, והוא מעולם לא למד שחייה. ‏ בתקופת מלחמת "קדש" היה יוסי בגן עירוני בת"א וילדי הגן ציירו ציורים ‏ למען ילדי אילת. על ציורו של יוסי (אניית מלחמה ישראלית שטה לאל-עריש), ‏ שהופיע אחרי-כן על גבי חוברת "הד הגן", ציין הפסיכולוג: "הילד אינו מוותר ‏ על הבית. מבית וממולדת אין נפרדים". פסוק זה אומת על-ידי יוסי בגיל ‏ מבוגר יותר, כשאמר: "מולדת אין קונים, עבורה משלמים בדם ואין לדרוש ‏ זאת מאחרים, אלא מילידי הארץ". בגיל שש החל את לימודיו היסודיים בבית-‏ הספר "תל נורדוי". הוא היה תלמיד טוב, ערני ונוח אבל עקשן, רגיש לעוולות ‏ רודף צדק. בשל כך נתגלעו לא פעם חיכוכים בינו לבין המורים, אך הם אהבו ‏ אותו ומחנכו אף לימד עליו סנגוריה בפני הנהלת בית-הספר. בגיל שבע נהיה ‏ חבר בתנועת הנוער "בית"ר" והיה פעיל בה מאוד.‏ בן 11 עבר קורס מפקדי כיתות ובשנתו ה- 15, לאחר סידרת קורסים, מונה ‏ מפקד מחוז ת"א מטעם התנועה. חניכיו, שחלקם היו בני גילו, סרו כולם ‏ למרותו מתוך כבוד והערכה לאישיותו. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, נכנס ‏ ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה". בגלל עומס הלימודים פחתה קצת ‏ פעילותו בתנועה, אך הוא סיגל לעצמו תחביבים חדשים, בעיקר בתחום ‏ הספורט. הוא הצטיין בשחייה ובהתעמלות על-גבי מכשירים ואף ייצג את ‏ הגימנסיה בתחומים אלה. כמו-כן עסק בחתירה בחסקה ובגלישה על גלים בים ‏ סוער. לאחר תום לימודיו, נותר זמן עד מועד גיוסו לצה"ל. הוא ירד לאילת ‏ והשלים קורס צלילה לעומק 30 מטר, שמימן בעצמו, והתקבל למועדון הבין-‏ לאומי לצוללנים.‏ יוסף גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1969 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר ‏ הטירונות עבר קורס צניחה וקורס חובשים קרביים ולבסוף קורס מ"כים חי"ר. ‏ כלוחם וכחובש בפלוגת צנחנים, עבר עם הפלוגה תקופות קשות בחזיתות ‏ השונות, בפשיטות ללבנון ולירדן וכן שירת ברצועת עזה בתקופת הלחימה נגד ‏ המחבלים שם.‏ באוקטובר 1972 שוחרר סמל יוסי מהשירות הסדיר. הוא רצה ללמוד בטכניון ‏ ונרשם לקורס רענון. עד למועד פתיחת הקורס עבד בשדה-התעופה לוד, ‏ בתפקידי אבטחה. באותה תקופה עבר קורס למחשבים מטעם ‏CONTROL‏-‏DATA‏ ‏ ‏(דאטה-קונטרול). בפברואר 1973 התחיל יוסי ללמוד בקורס הקדם-אקדמי. ‏ במרצו ובשקדנותו האופיניים נרתם ללימודים ועשה בהם לילות כימים, והנה ‏ על סף כניסתו לטכניון, הגיע חודש אוקטובר 1973. כשפרצה מלחמת יום-‏ הכיפורים התרוצץ, טלפן, חיפש ולא נרגע עד שנקרא למלא את חובתו. לאחר ‏ חצות הגיע צו הקריאה המיוחל. הוא נפרד מהוריו, עודד אותם ויצא אל ‏ יחידתו. חבר ליחידה מספר שגם בתקופת ההמתנה הוטרד מחוסר המעש ‏ וחיכה בקוצר רוח לירידת היחידה לסיני. כשירדה סוף סוף היחידה לסיני היה ‏ יוסי אחוז התלהבות. בחזית עברו עליהם קרבות קשים, התקלויות והפגזות ‏ רבות. יוסי לחם ועשה את מלאכתו בנאמנות ובמסירות. הוא הרבה לכתוב ‏ להוריו, להתקשר איתם בטלפון ולשאול לשלומם. במכתביו היה הוא זה ‏ שעודד אותם וגער בהם על שרוחם נפלה.‏ ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), זמן קצר לפני כניסת הפסקת-האש ‏ לתוקפה, פתחו המצרים בהפגזה כבדה על האזור דרומית לעיר איסמעיליה. ‏ בהפגזה זו נפל יוסי ובכך קיים את דברו: "מולדת אין קונים, עבורה משלמים ‏ בדם". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר ‏ אחריו הורים ואח.‏ במכתב התנחומים שכתב מפקדו למשפחה השכולה נאמר: "יוסי נפל בהפגזה ‏ הארטילרית הקשה שניתכה עלינו ערב הפסקת-האש, הפגזה שנועדה לעצור ‏ את התקדמותנו לעבר העיר איסמעיליה. משיחות עם חיילים, שהכירו את ‏ יוסי, עולה ומצטיירת דמות מופלאה של בחור ישר ומוכשר, חרוץ ומסור ‏ למשימות החובש - הגשת עזרה רפואית, תוך כדי קרב, חייל למופת ולוחם ‏ אמיץ"‏‎;‎‏ רופא הגדוד סיפר עליו: "ראיתי בו בעל מקצוע בעזרה רפואית ‏ ממדרגה ראשונה, אשר נפשי נקשרה אליו, הן מבחינת הביצוע והן מבחינת ‏ תכונותיו הנפשיות"‏‎;‎‏ סגן מפקד הפלוגה סיפר: "נפשי נקשרה ליוסי יותר ‏ מאשר לאחי. ראיתי בו לא רק לוחם, ראיתי בו אדם מושלם, אוהב הבריות, ‏ דואג להוריו ומעל הכל מוכן להקריב את נפשו לעזרת הזולת. הוא היה אתנו ‏ זמן קצר, בסך הכל שבועיים וחצי, וכמו שביט הופיע ונעלם. נפשי בוכה על ‏ יצור, אשר כמוהו לא נולד בכל יום".‏ בן-הדר יוסף-מאיר, יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 17הדלק נר