יעקב-שמואל רמון

בן רות ומשה, נולד ביום ד' בטבת תשי"ד (10.12.1953) בסיאטל שבארצות ‏ הברית. הוא למד שם בבית-הספר הממשלתי "מרסר" ובחדר, בבית-הספר ‏ היהודי-קונסרבטיבי. יעקב אהב ספורט ובמיוחד אהב סקי, היה שחקן שחמט ‏ מעולה וחלם להיות רופא, כדוגמת אביו. בשעות הפנאי ניגן בקלרנית ‏ ובסקסופון, וכשהתבגר התמחה כמתופף והקים להקה. בשנת תשכ"ח עלתה ‏ המשפחה לארץ וקבעה את מושבה בירושלים. יעקב נכנס ללמוד בבית-הספר ‏ התיכון "בויאר", ואף כי סבל לא מעט קשיי שפה והתאקלמות, הצליח לעבור ‏ את בחינות הבגרות בעברית. בתקופת לימודיו הצטרף לתנועת "השומר ‏ הצעיר", שם הכיר את חברתו שמחונה. ‏ יעקב גוייס לצה"ל במחצית אוקטובר 1971, וכחבר גרעין "כינר" הוצב לנח"ל ‏ המוצנח. במסגרת שירותו עבר קורס חובשים קרביים וקורס צניחה. לאחר ‏ שסיים את קורס החובשים בהצטיינות, החליט שברבות הימים ילמד רפואה, ‏ אך את שאיפתו זו לא הצליח להגשים. סיפרו עליו חבריו לגרעין: "בגרעין ‏ היינו כולנו צברים מחוספסים. יעקב, עם חולצתו המרושלת ומכנסי הג'ינס, ‏ ניכר בשונותו. קראנו לו ג'יקוב. לאחר תקופת היכרות קצרה גילינו שמאחורי ‏ ההופעה החיצונית האמריקאית, מסתתר בחור כלבבנו. תמיד היו לו רעיונות ‏ השתוללות: נסיעה בג'יפ בלילה חשוך וגשום, רחצה לילית בבריכה, הפרעת ‏ מנוחת השכנים ועוד כהנה וכהנה. הייתה לו התלהבות שסחפה את כולם, ‏ וקשה היה לסרב להצעות המטרפות שלו. כמעט שלא ניתן למנות את ‏ אהבותיו של גיקוב. אהבתו הגדולה הייתה כמובן שמחונה - חברתו שממנה ‏ לא נפרד אף לרגע. האהבה האחרת היתה הביולוגיה. הוא נהג לאסוף פרחים ‏ ולהגדירם לפי משפחותיהם. אהבה נוספת הייתה החובשות והרפואה, אך ‏ האהבה הגדולה שבכולן הייתה...השוקולד. ורד, האוקונומית, רדפה אותו כי ‏ נהג 'להחרים' קופסאות פח של שוקולד ולזוללן להנאתו. הוא לא התעצל ‏ והביא מהבית פטיפון ותקליטים, ובערבים היינו מאזינים לצלילים. שמחת ‏ החיים של ג'יקוב ניכרה בכל פועלו. תמיד היה עליז ומאושר. כל דבר שעשה, ‏ עשה בהתלהבות מקודשת.כאשר החליט ללמוד רפואה, החל לקרוא ספרים ‏ עבי כרס בנושא. לחברתו האהובה היה נאמן בכל נימי נפשו. בעצם, הוא אהב ‏ את הכל ואת כולם. גם אנחנו אהבנו אותו.‏ במלחמת יום הכיפורים שירת יעקב כחובש קרבי ברמת הגולן. בקרב הקשה ‏ על תל סאקי, שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), נפגע ונפל. הוא ‏ הובא למנוחת -עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל, בירושלים. השאיר ‏ אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים ‏ למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יעקב היה חייל מסור ‏ וחבר נאמן. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו".‏ חברי גרעין "כינר" הוציאו לאור חוברת לזכרו, שבה רשמו מדבריהם, ‏ מזכרונותיהם וממכתביו.‏ רמון יעקב-שמואל, יהי זכרו ברוך.‏