שאול אבס

שאול (בוקי), בן אסתר ויהודה, נולד ביום כ"ו באלול תש"ד (14.9.1944) ‏ בטבריה. הוא למד בבית-הספר היסודי בטבריה וברמת-חן ובבית-ספר תיכון ‏ בגבעתיים, במגמה ביולוגית. אחרי-כן המשיך בלימודיו באוניברסיטה ‏העברית, ‏ בפקולטה לחקלאות שברחובות, לקראת התואר הראשון והתואר השני, ‏ והשתלם בעיקר בתחום הפסיכולוגיה של הצמח. שאול היה תלמיד מצטיין ‏ ומעמיק חשוב, שבדק כל עניין ביסודיות. בעבודותיו המדעיות טרח לבדוק ‏ שוב ושוב דברים המקובלים על הכול. עבודת הגמר שלו" השינויים החלים ‏ בעלי הצמחים עם הזדקנותם", זכתה להערכה רבה ופורסמה, בחלקה, ‏ בעיתונות המדעית בחוץ לארץ. בתחנה לחקר המדגה וחקלאות המים החל ‏ לחקור את הדרך להפיכת האצות והחי שבים למזון לבני-האדם. שאול אהב ‏ את הטבע ואת נופי הארץ, אך יותר מכל אהב את הים, את הצלילה בו ואת ‏ החיפוש אחר אוצרות ארכיאולוגיים תת-מימיים. הוא היה ביקורתי מאוד, לא ‏ אהב מסגרות נוקשות ומרד במוסכמות. הוא היה אינדיבידואליסט, עקשן ויד ‏ לעמוד על דעתו. בשיחה עם הזולת נהג לשאול שאלות נוקבות, כדי לתהות ‏ על הידע ועל עמקות המחשבה של בן-שיחו. הוא אהב להתווכח לשם ‏הוויכוח ‏ עצמו, והעלה נימוקים מיוחדים במינם, שהיו עשויים להביך את המתווכחים ‏ עמו. הוא היה אדם נמרץ, פעלתני ושופע חיוניות, בעל רצון עז ושואף ‏לשלמו. ‏ כן הצטיין בביטחון עצמי רב, שלא הייתה בו שחצנות. לפיכך תמיד היה שקט ‏ ובוטח, קר-רוח ושקול בהתנהגותו.‏ שאול גויס לצה"ל בסוף יולי 1962 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות השתלם ‏ בקורס צניחה, בקורס מ"כים, בקורס קציני חי"ר, בקורס קציני תול"ר ובקורס ‏ פקחי-אוויר וקציני סיוע-אוויר. חברו מספר, שהיה נערץ על פקודיו, חרוץ ‏מאוד ‏ וידיד נאמן. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "הוא קצין בעל כושר גבוה, ידע ‏ טכני ויזמה, בעל כושר מנהיגות, עצמאי, פיקח, שקול ויסודי. יש בו קסם ‏אישי ‏ והוא אהוב על הכול. קצין אחראי, מוכשר ויעיל, העושה את כל המוטל עליו ‏ בחריצות ובנכונות רבה". שאול השתתף בקרבות לשחרור ירושלים ופרץ ‏בראש ‏ יחידתו לגבעת התחמושת. על חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת-‏ הימים". זמן-מה נמנה עם המשרתים בצבא-הקבע. כשפרצה מלחמת יום-‏ הכיפורים גויס שאול ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. תחילה פקד על יחידת ‏ צנחנים, אשר הסירה את המצור מעל המוצב הצפוני. אחרי-כן השתתף בקרב ‏על ‏ העיר סואץ. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), בפרברי העיר, נלכדה ‏יחידתו ‏ במלכודת אש של האויב. שאול נפצע בתוך הזחל"ם בכתפו ובחזהו, אך קפץ ‏ מהזחל"ם, נחבש והמשיך להוביל את יחידתו; לפתע נורה צרור והוא נהרג ‏ במקום. תחילה נחשב לנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. ‏ לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. ‏ השאיר אחריו אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.‏ הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית הוציאה לאור חוברת לזכר ‏ בוגריה שנפלו בקרב ושאול בתוכם; כן קראה הפקולטה על שמו את המעבדה ‏ למחקר-ימי שבמכון לביולוגיה-ימית באילת.‏ אבס שאול, יהי זכרו ברוך.‏