אורי ארבל (אלגם)

תאריך לידה:
10 במאי 1938
תאריך נפילה:
24 באוקטובר 1973
דרגה:
רס"ן
שנת נפילה:
1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 66 - 546; 7063; 7
מקום קבורה:
משמר-העמק
קורות חיים:
אורי, בן פרלה-וידה ועזרא ז"ל, נולד ביום ט' באייר תרצ"ח (10.5.1938) בסופיה ‏ שבבולגריה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (1949). הוא למד בבית-‏ הספר יסודי בסופיה ובבית-הספר היסודי בקיבוץ משמר הירדן, ואחרי-כן ‏ המשיך את לימודיו התיכוניים במוסד החינוכי במשמר העמק. שנות מלחמת ‏ העולם השנייה עברו על אורי בכפר קטן בבולגריה. לאחר שעלתה משפחתו ‏ ארצה, הובאה למחנה העולים בפרדס חנה. כעבור זמן קצר מת אביו ואורי ‏ נשלח להתחנך בקיבוץ משמר-העמק. מיד התערה בחברת הילדים והיה פעיל ‏ מאוד בחברה במוסד החינוכי. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר", ברבות ‏ הימים הדריך ילדי עולים במעברת מנסי וארי-כן הקים את קן "השומר הצעיר" ‏ ביקנעם עילית והדריך בו. במסגרת הגדנ"ע השתתף אורי בקורס מ"כים ‏ סיירים. בנעוריו שיחק בכדורעף, בכדורסל ובכדורגל. הוא היה נער עליז ואוהב ‏ חיים והרפתקאות, וידע לקשור קשרים עם אנשים משכבות שונות ובני גילים ‏ שונים, ולשוחח עם כל אדם בכל נושא. תמיד מוכן היה לעזור לזולת ובכך ‏ רכש לו ידידים רבים. הוא אהב ילדים והיה מסור מאוד לנוער שטיפל בו. לפני ‏ שגויס לצבא הדריך שנה בקן התנועה בצפון תל-אביב.‏ אורי גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1956 והתנדב לצנחנים. לאחר הטירונות עבר ‏ קורס צניחה והשתתף במבצע "קדש". לאחר שהשתלם בקורס מ"כים ובקורס ‏ קציני חי"ר, הוצב כמפקד מחלקה בגדוד צנחנים. כשסיים את שירותו הסדיר, ‏ הועלה לדרגת סגן והוצב לשירות מילואים כמ"מ בגדוד אחר ואחרי-כן כמ"מ ‏ נ"ט. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא קצין טוב ומסור לתפקידו ומקובל על ‏ אנשיו ועל מפקדיו. זמן-מה לאחר שסיים את שירותו הסדיר, יצא לשנת עזרה ‏ לכרמיה מטעם משמר העמק ופעל שם רבות בריכוז ועדת התרבות. אורי רצה ‏ להתנדב לשירות קבע, אך המשק לא אישר זאת, ורק כעבור זמן חזר לשרת - ‏ לפי בקשת הקיבוץ הארצי - כמפקד היאחזות כרם שלום וכמפקד פלוגה של ‏ שבע מחלקות נח"ל במשקים בדרום, שבהם היו גרעיני נח"ל של "השומר ‏ הצעיר". בתפקידו כמ"פ משקים עשה אורי רבות למען ההיאחזות והגרעינים ‏ ופקודיו זוכרים אותו יותר כמדריך חברתי, ידיד בעת צרה ואדם המקנה ‏ ערכים, מאשר כמ"פ הנותן פקודות. אך על-אף שהקפיד גם על המשמעת ‏ הצבאית, חשבו מפקדיו לעתים שיחסו לפקודיו נוח מדי, וכי בפעולתו הוא ‏ מדגיש יותר מדי את הצד הרעיוני. עם זאת ראו בו קצין טוב ויעיל, מסור ‏ לתפקידו, מלא מרץ, אחראי ונאמן, בעל ידיעות וכושר ביצוע, ובעל יכולת ‏ לחנך ולהסביר. אחרי שסיים שנתיים של שירות בצבא הקבע בסוף 1963, נשא ‏ לאישה את לאה, ששימשה פקידה שלו, שעה שהיה מפקד היאחזות כרם ‏ שלום. אחרי-כן יצא עם אשתו לבוליביה, כמדריך חקלאי במשלחת הצבאית ‏ של הנח"ל. הוא עשה שם שנתיים כמפקד חווה חקלאית בכפר אינדיאני נידח ‏ בג'ונגל והצליח בתפקידו, לשביעות רצון הבוליבים והישראלים כאחד. במכתב ‏ משם הוא מספר בכאב על מצבו של העם הבוליבי, הלוקה בשכרות ובבטלה, ‏ ומוקיע גם שליחים ישראליים, המנצלים את השליחות למטרותיהם. בזמן ‏ שעשה בבוליביה, התנדב אורי לפעולה בקרב הנוער היהודי שם, ובחופשתו ‏ השנתית אף ארגן מחנה נוער בהצלחה רבה. לפני שחזרו ארצה, ערכו אורי ‏ ואשתו טיול ברחבי דרום אמריקה והוא נפגש בכל מקום עם בני נוער יהודים ‏ והרצה לפניהם על ישראל ועל הקיבוץ.‏ אחרי שחזר מבוליביה, סיים אורי את שירות הקבע והוצב לשירות מילואים ‏ כמ"פ הגדוד צנחנים. כעבור זמן מונה לתפקיד מ"פ מפקדה בגדוד אחר ‏ והשתלם בקורס קציני סיור של חיל השריון. בתפקידו כמ"פ מפקדה העריכוהו ‏ מפקדיו כקצין מצוין, מסור ונאמן מאוד לתפקידו, אחראי, ממושמע ומבצע ‏ ביעילות את המוטל עליו. ואף יותר מזה. בשנים האחרונות שימש כמ"פ ‏ מפקדה בכיר בגדוד הצנחנים והועלה לדרגת רב-סרן. כשחזר למשמר העמק, ‏ החל לעבוד בענף הבקר לבשר וכעבור שנה ריכז את הענף. באותו זמן גם ריכז ‏ את קן "השומר הצעיר" במוסד החינוכי שם. אורי הרבה לעסוק בפעילות ‏ ציבורית ואף ביקש ללמוד סוצילוגיה. הכול ידעו שאפשר להעמיס על כתפיו ‏ תפקידים ולסמוך עליו שיבצעם כהלכה. בשנת 1969 קיבל עליו את תפקיד ‏ מזכיר הקיבוץ ובשנת 1971 נסע לדרום אמריקה לחודשיים כדי לנסות למכור ‏ שם את תוצרת התעשייה של משמר העמק. בשנת 1972 נפל אחיו הצעיר, ‏ שהתחנך במוסד במשמר העמק בעת מילוי תפקידו והדבר פגע באורי קשות. ‏ כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא אורי מיד לגדוד ועמו השתתף בקרבות ‏ בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. הוא לחם לשחרור מעוז "בודפשט" וחצה ‏ את התעלה לצדה המערבי. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), בקרב על ‏ העיר סואץ, נכנס אורי לתוך אזור הלחימה ומתוך דאגה ומסירות לאנשיו, אף-‏ על-פי שתפקידו לא דרש זאת. בדרכו עבר ליד טנק ישראלי שנפגע, וכדי לחלץ ‏ את הצוות ירד מהג'יפ שלו, למרות האש החזקה שנתכה עליו ואף-על-פי ‏ שהטנק היה עלול להתפוצץ בכל רגע. כשהתקרב לטנק, נפגע ונהרג. במעשה ‏ זה הראה "אומץ-לב, קור-רוח ודבקות במשימה" - כלשון הציון-לשבח שהעניק ‏ לו הרמטכ"ל לאחר נופלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במשמר ‏ העמק. השאיר אחריו אישה ובן, אם, אח ואחות.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אורי לא היה סתם אדם ‏ ומפקד בגדוד; הוא היה מוסד. אדם שלקח עליו את התפקיד הקשה של מ"פ ‏ מפקדה בגדוד לוחם והצליח למלא אותו בגבורה יוצאת מן הכלל. הוא הצליח ‏ להקים פלוגה לדוגמא, שהדוגמא האישית והמופת היו בה הקן המנחה".‏ ארבל (אלג'ס) אורי, יהי זכרו ברוך.‏
לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 13הדלק נר