דוד אתיאל ( אתקין)

דוד, בן שרה, מחלוצות העלייה השלישית ואהרון, איש העלייה השנייה, ‏ ומראשוני קבוצת גבע, נולד ביום י' בתמוז תרצ"א (25.6.1931) בקבוצת גבע. ‏ הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בקבוצה. דוד היה נער עליז, ‏ מעורה ופעיל בחיי הקבוצה. מחנכיו מספרים כי היה שובב גדול וראשון ‏ למעשי קונדס ותעלולים, אולם עם כל זאת התגלו בו רצינות ואחריות כלפי ‏ החברה והעבודה. במיוחד בלט בגישתו החמה והלבבית לכל אדם ובעיקר ‏ לילדים, ובמסירותו ללא סייג לחבריו ולבני משפחתו. כשהיה בן שבע נתייתם ‏ דוד מאביו, שנפל במאורעות 1938 במלאו תפקיד ביטחוני בעמק בית-שאן. ‏ מאורע זה השפיע על כל דרך חייו, ועל יחסו, לענייני ביטחון וצבא ועל בחירת ‏ נושא לימודיו באוניברסיטה.‏ דוד גויס לצה"ל בפברואר 1950, התנדב לשרת במחזור הראשון של הנח"ל ואף ‏ היה בין מייסדיו. לאחר הטירונות נשלח לקורס מ"כים ואחרי-כן השתלם ‏ בקורס קצינים.‏ לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר חזר לקיבוצו ועבד כחקלאי והיה ממיסדי ‏ הגבעטרון. ביולי 1956 יצא להיאחזות עין-רדיאן כאיש צוות וכמדריך חקלאי. ‏ בהיאחזות, שהפכה ברבות הימים לקיבוץ יטבתה, הכיר את אשתו יעל. לאחר ‏ נישואיהם החליטו להקים ביתם ביטבתה ושם אף נולדו ארבעת ילדיהם. דוד ‏ מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ. הוא עזר בפיתוח המחלבה ומזנון החלב של ‏ יטבתה, עבד כמרכז החברה, כאחראי על סידור העבודה וכמזכיר הקיבוץ. ‏ חבריו מציינים כי תכונתו הבולטת ביותר, שבזכותה התחבב על כולם, הייתה ‏ ראיית ההיבט הקומי של רוב הדברים, ראייה מפוכחת ונעדרת ציניות ‏ ועוקצנות. לדבריהם אהב דוד, לצחוק מכל הלב על המגוחך שבחיים. במסגרת ‏ שירות המילואים הועבר דוד מן הנח"ל לחיל-הצנחנים. הוא השתלם בקורס ‏ צניחה, בקורס מפקדי פלוגות ובקורס קציני מודיעין והועלה לדרגת סרן. ‏ ב1971- החל ללמוד באוניברסיטת תל-אביב בחוג להיסטוריה של המזרח ‏ התיכון ובחוג לגיאוגרפיה של ארץ ישראל. במסגרת הלימודים הכין עבודה, ‏ שזכתה להתעניינותם של חוקרים ומרצים, על יחידה 101, על הרקע להקמתה ‏ ועל תרומתה לצה"ל. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף דוד ליחידת ‏ הצנחנים שלו והשתתף בקרבות ממערב לתעלת סואץ. ביום 20.10.1973 נפגע ‏ הזחל"ם שלו, דוד נפצע קשה ושבוע אחרי-כן, ביום ב' בחשוון תשל"ד ‏ ‏(28.10.1973) נפטר מפצעיו בבית-החולים "איכילוב" בתל-אביב. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ יטבתה. השאיר אחריו אישה וארבעה ‏ ילדים.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב חברו: "לגבינו, חבריו מילדות" ‏ יישאר דוד תמיד ילד ונער, ידיד ורע, כי היה חבר טוב לכולם תמיד, מילדות ‏ ועד יומו האחרון. אנשים כאלה אין להספיד. כל אשר עשה - עשה למעננו, ‏ ועלינו רק להמשיך בדרך שהוא התווה וסלל למעננו ולמען בנינו". חבריו ‏ בקיבוץ גבע ובקיבוץ יטבתה הוציאו לאור שתי חוברות לזכרו ובהן סיפור ‏ חייו, מכתבים שכתב ודברי חברים עליו. ‏ אתיאל (אתקין) דוד, יהי זכרו ברוך.‏