יעקב בן-חמו

יעקב (ז'אק), בן ג'ורג'ט ושמעון, נולד ביום כ"ג בכסלו תש"ד (20.12.1943), בעיר ‏ אורן שבאלג'יר. באורן סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, והוסיף ללמוד ‏ שנתיים בבית-הספר התיכון. כבר בילדותו השתוקק לעלות לארץ, הצטרף ‏ לתנועת "דרור - המחנות העולים" והיה חניך נלהב, מסור ומוכן תמיד לפעול ‏ ולעשות. הוא ידע כי בהצטרפו לתנועה חלוצית באלג'יר של אותם ימים הוא ‏ נוטל על עצמו גם סיכון פיזי, אך היה מוכן לכך. בהיותו בן שש-עשרה הצטרף ‏ לגרעין "במחתרת", ועמו עבר לצרפת, לתקופה של הכשרה בעיר ז'ינו. למרות ‏ שהיה הצעיר בחבורה שהכשירה עצמה לחיי קיבוץ בישראל, היה עובד חרוץ, איש ‏ חברה עליז. רוחו לא נפלה עליו מעולם, למרות שהצטער מאוד על שמשפחתו לא ‏ ניאותה לעלות אתו ארצה. ‏ בשנת תש"ך, לאחר שעשה חצי שנה בהכשרה, עלה הגרעין ארצה והצטרף לקיבוץ ‏ בית-אורן. בקיבוץ נכנס יעקב לעבודה ברפת ועשה מלאכתו בנאמנות ובהפקדה. ‏ כל-כך היה מסור לעבודה, עד שכשהגיעה שעתה של אחת המבכירות להמליט, ‏ ישן כל הלילה ברפת כדי לדאוג לה.‏ יעקב גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1962 והתנדב לשרת בנח"ל עם שאר חבריו ‏ לגרעין. לאחר הטירונות יצא לתקופת הכשרה חקלאית בקיבוץ גשר. בהמשך ‏ המסלול הצבאי הגיע אל הנח"ל המוצנח וענד על חזהו בגאווה "כנפי צנחן" ‏ מוכספות. יעקב היה חייל מסור לתפקידו, מתמיד בכל משימה שנטל אל עצמו ‏ ודואג למלא תפקידיו כהלכה.‏ במחצית אפריל 1965 שוחרר יעקב מהשירות הסדיר וחזר לקיבוץ בית אורן. ואז ‏ החלה תקופת ההתלבטויות והלבטים. הוא ניסה לשלב חיי קיבוץ, על החובה ‏ לכלל שבו, עם רצונותיו האישיים - להיות אדם חופשי. בשעות הפנאי הרבה ‏ לקרוא וללמוד, בעיקר מתוך ספרי רפואה שרכש. הוא הפך את חדרו למעבדת ‏ נסיונות. "אולי חלם פעם להיות רופא", כתב חברו לגרעין. אולם על הכל העיבה ‏ העובדה שהמשפחה שכה אהב והיה קשור אליה בכל נימי נפשו הרגישה, נשארה ‏ הרחק בגולה. ‏ הוא נטל חופשה מהקיבוץ ויצא אל מקום מושבה כדי לשכנע את בני משפחתו ‏ לעלות ארצה. למרות שחזר ארצה בלב שבור על שלא הצליח במשימה, לא שכח ‏ איש מחבריו הרבים במשק והביא לכולם מתנות. ‏ מצוקותיו האישיות גברו והוא החליט לנסות דרך חיים חדשה - מחוץ לקיבוץ. ‏ יעקב עבר לדימונה והחל לעבוד במפעל הפוספטים באורון. הוא רכש דירה, ‏ שהייתה כמובן פתוחה לכל ידיד וחבר, גם לביקור קצר וגם לשהייה ארוכה יותר. ‏ בשנת 1967 השתתף במלחמת ששת הימים ולחם בשורות חטיבת הצנחנים ‏ ששחררה את ירושלים והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". יעקב יצא לקורס ‏ חשמלאות של משרד העבודה וסיימו בהצלחה. הוא הפך לקבלן עצמאי לעבודות ‏ חשמל, קיבל לביצוע פרויקטים גדולים ומסובכים והוציא מתחת ידו עבודה טובה ‏ ומשביעת-רצון. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עשה יעקב בצרפת בביקור ‏ משפחתי. במטוס הראשון חזר ארצה והתייצב מיד בחטיבה, עוד בטרם הלך ‏ לביתו להיפרד מידידיו. עם החטיבה לחם בקרבות הבלימה והפריצה העקובים ‏ מדם נגד המצרים. ‏ ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), כרבע שעה לפני היכנס הפסקת-האש ‏ לתוקפה, נפגע יעקב בהפגזה עזה דרומית לאיסמעיליה ונהרג. ‏ הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי על הר-הרצל בירושלים. השאיר ‏ אחריו הורים, שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ דברי הערכה לדרך חייו ולמעשיו התפרסמו בספר "אבירי הלב", שהוציאה לאור ‏ חטיבת הצנחנים, ומתוארת בו דרך הקרבות שעברה עד לצליחת תעלת סואץ ‏ וכיבוש המובלעת בגדתה המערבית.‏ בן-חמו יעקב, יהי זכרו ברוך.‏