יצחק בקנרוט

יצחק, בן זינה ומרדכי, נולד ביום כ"ט בשבט תשי"א (5.2.1951) בליגניץ ‏ שבפולין, ובשנת תשי"ז (1957) עלה ארצה עם משפחתו, שקבעה את מושבה ‏ בחיפה. יצחק סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "יבנאלי" שבקרית ‏ אליעזר, והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-מקצועי "בית הפקיד". מילדותו ‏ בלטה אצלו התכונה שציינה אותו במשך כל ימיו - החריצות. עוד בחו"ל אהב ‏ לנקות את השלג ממרפסת ביתו או לסלק את הפחם מהאח. בבית-הספר ‏ בארץ, שיבחוהו מוריו על חריצותו, שלא ידעה ליאות. יחד עם תכונותיו ‏ ה"קפדניות" האלה היה אציק כפי שכינו אותו כולם, שובב גדול ואוהב חיים. ‏ ‏"איציק תמיד חייך", נזכרת אשתו עליזה. "הוא אהב לבלות ולשמוח. תקופת ‏ הנעורים שלנו הייתה רצופה שובבויות, שכולן באו ביוזמתו של איציק. תמיד ‏ מוקף היה אנשים ותמיד היה מרכז לכל אירוע חברתי". מכריו מעידים עליו ‏ שהיה עדין נפש, בעל שלווה פנימית, אדיב וגאה. הוריו קראו לו סשקה ‏ ומערכת היחסים בבית, בינו לבין הוריו ושתי אחיותיו, הייתה נפלאה. אומרת ‏ עליו אחותו אלה: "סיסמתו הייתה: 'אלה, האם צריך משהו לעזור… האם ‏צריך ‏ משהו להביא… ?' איציק היה טוב לב להפליא". לפני גיוסו לצבא נהג לרוץ ‏ למרחקים ארוכים, כדי לשפר את כושרו הגופני לקראת גיוסו לצה"ל.‏ יצחק גויס לצה"ל במחצית פברואר 1969 והתנדב לחל-הצנחנים. במסגרת ‏ שירותו עבר סדרה של קורסים: קורס מש"קי תול"ר, קורס מ"כ רובאי, קורס ‏ מ"כים חי"ר וקורס צניחה. איציק התייחס לשירותו בצבא בכובד ראש. הוא ‏ האמין שזו חובתו, ואם כך - עליו למלאה כמיטב יכולתו. הוא לא הרבה לספר ‏ על השעות הקשות שעברו עליו, ועל האימונים המפרכים. שתקן היה ולא היה ‏ בו שמץ של רברבנות.‏ במחצית פברואר 1972 סיים יצחק את שירות החובה ויצא לחיים האזרחיים. ‏ הוא החל לעבוד בבתי הזיקוק והתכונן לקראת לימודי הנדסאות וכימיה. על ‏ עבודתו במפעל אמר אחד המהנדסים: "ארבע עשרה שנה אני עובד במקצוע ‏ ומעולם לא היה לי עובד מוכשר, טוב ומסור כל כך". בנפשו ובלבו היה איש ‏ משפחה חם. בינואר 1973 נשא לאישה את חברתו עליזה ולדבריה "הוא היה ‏ בעל למופת. אהב אפילו לבשל, ותמיד עזר בעבודות הבית ולקח חלק בעול ‏ המשפחה". הזוג הצעיר יצא לטיולים רבים. יציק הכיר כל פינה וכל שביל ‏ בארץ, והיציאה לטיול אתו הייתה חוויה בלתי נשכחת. לעתים יצא גם לדוג, ‏ ובסבלנות ובהתמדה האופייניים לו, היה יושב שעות ארוכות עם החכה ביד ‏ ומצפה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יצחק בקרבות הבלימה נגד המצרים ‏ בחזית סיני כמש"ק תול"ר. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) יצאה סיירת ‏ ג'יפים של הצנחנים לכיוון הג'ידי ונתקלה ביחידה גדולה של טנקים ונגמ"שים ‏ של האויב. בקרב שהתחולל נפגע יצחק ונפל. דבריו האחרונים היו: "מסרו ‏ לאשתי ולמשפחתי שלחמתי בעד המדינה והייתי נאמן לה עד לרגעי ‏ האחרונים". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו ‏ אישה, הורים, ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יצחק היה חייל ‏ מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על הכל". ‏ בקנרוט יצחק, יהי זכרו ברוך.‏