אריה בראופמן

אריה (ליביו), בן אתי וסמי, נולד ביום ו' בחשוון תשט"ו (2.11.1954) בטרגוקנה ‏ שברומניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1959. הוא למד בבית-הספר ‏ היסודי "ברנר" בהרצליה, ואחרי-כן המשיך בלימודים בבית-הספר התיכון ‏ התלת-שנתי, אורט בכפר-סבא, במגמה לאלקטרוניקה. אריה היה תלמיד חרוץ ‏ ושקדן וזכה בשבחים רבים על התמדתו. הוא העמיק גם במקרא והשתתף ‏ בחידוני התנ"ך. כמו-כן היה חובב צלילה ושחייה, מירוצים ותחרויות, והיה ‏ חבר במועדון הצלילה בהרצליה ומציל חובב. על פעולותיו הרבות בתחום ‏ הספורט הוענקו לו מדליות רבות. הוא כתב שירים ופזמונים והופיע עם חברו ‏ במופעי זמרה. חובב טיולים היה והתעתד, לאחר שיסיים את שירותיו הצבאי ‏ הסדיר, לצאת לטיול ממושך בחוץ-לארץ. אריה היה בן נאמן ומסור להוריו. ‏ מטבעו היה עליז, תוסס ומלא חיים, וקנה לו חברים רבים בזכות נכונותו ‏ תמיד לסייע לזולתו. נבון היה ומעמיק לחשוב, ולפיכך לא פעם מרד ‏ במוסכמות.‏ אריה גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והתנדב לסיירת "חרוב". לאחר מספר ‏ חודשים ביקש לעבור לשרת בשייטת. הוא נבדק ונבחן לצורך ההעברה ‏ לשייטת, ואף מועד ההעברה כבר נקבע - יומיים לפני שנפל בקרב. הוא היה ‏ חייל אחראי ומסור לתפקידו, נאמן ומקובל על חבריו. במשך כל תקופת ‏ שירותו השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו ולא סיפר להם על האימונים ‏ המפרכים בסיירת. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אריה בקרבות הבלימה ‏ והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד ‏ ‏(24.10.1973) במבואות העיר סואץ, נפגע הנגמ"ש שלו פגיעה ישירה ואריה ‏ נהרג במקום. תחילה נחשב כנעדר, אך לימים זוהתה גופתו והוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ושתי ‏ אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ בני משפחתו תרמו לזכרו מנורה לבית-הכנסת בהרצליה; סיירת "חרוב" ‏ הוציאה לאור חוברת לזכר חללי הסיירת ואריה בתוכם; שמו מונצח בפינות ‏ הזיכרון של שלושת בתי-הספר שלמד בהם, ביד-לבנים בהרצליה, באנדרטת ‏ הצנחנים ליד גדרה, באנדרטת לוחמי הסיירת בבקעת-הירדן ובחדר-זיכרון ‏ בבסיס צבאי. ‏ בראופמן אריה, יהי זכרו ברוך.‏