דניאל ברנבאום

דניאל (דני), בן לידיה ומשה ז"ל, נולד ביום ז' באלול תשי"ד (5.9.1954) בעיר ‏ ביז'ה-מאריה שבארגנטינה ועלה ארצה עם אמו ואחיותיו בשנת תשכ"ג ‏ ‏(1963). הוא למד בבית-הספר היסודי "שקמים" בשדרות והשלים את לימודיו ‏ התיכוניים בבית-הספר התיכון בקיבוץ יד-מרדכי. קשיי-הקליטה שהיו מנת-‏ חלקו של דני בשנותיו הראשונות - נעלמו ברגע שבא לקיבוץ. הוא התאקלם ‏ על נקלה והתחבב על כל חבריו. השקט הנפשי והשלווה שלו חיבבו אותו מיד ‏ על כל חבריו. תמיד נענה ברצון לכל אדם שביקש את עזרתו והכל רחשו לו ‏ חיבה והערכה. חבריו במשק זוכרים אותו בעיקר בזכות כשרונו הנדיר לעשות ‏ דברים ב"יד-הזהב" שלו. בתקופה שלמד בבית-הספר התיכון, החל להתעניין ‏ באלקטרוניקה וכשהצטרף למשק נכנס לעבודה קבועה בחשמליה. בזכות ‏ תבונת-הכפיים שלו נהיה מבוקש ביותר וחריצותו וטוב-לבו היו לשם-דבר.‏ דני גויס לצה"ל בתחילת אוקטובר 1972. הוא רצה ללכת לקורס טיס, אך בגלל ‏ ליקוי קל באחת מעיניו, נמנע הדבר ממנו. הוצע לו להצטרף לצוות-קרקע של ‏ חיל האוויר, אך הוא סרב. תחת זאת התנדב לחיל-הצנחנים ושירת בסיירת. ‏ כאשר נשאל מדוע לא ניאות להצטרף לצוות-הקרקע של חיל האוויר והעדיף ‏ ללכת לחיל קרבי, השיב: "אני רוצה להרגיש שאני עושה את העבודה הקשה ‏ במו ידי ולא להיות אחד שעומד מהצד…"‏ כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, הייתה יחידתו מוצבת בבקעה. "כשהערתי ‏ את דני ממנוחת הצהרים והודעתי לו שפרצה המלחמה, הביט בי שלווה ובלא ‏ התרגשות", סיפר אחד מידידיו. "הוא לקח את המקלעון וכאשר לחצתי את ידו ‏ ואמרתי לו שישגיח על עצמו, חייך וביקש שלא אדאג…" שבועיים לאחר ‏ שפרצה המלחמה, הועבר דני לחזית תעלת סואץ. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד ‏ ‏(21.10.1973), כאשר חצה בנגמ"ש את התעלה כדי לפנות פצועים, פגע פגז ‏ בנגמ"ש והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבאר-‏ שבע. השאיר אחריו אם ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ ברנבאום דניאל, יהי זכרו ברוך.‏