עמיקם גזית

עמיקם, בן יהודית ויצחק, נולד ביום ג' בחשוון תש"ד (1.11.1943) בתל-אביב ‏ בעיצומו של מאבק היישוב על העצמאות בארץ. עם לידתו הגיעה להוריו ‏ הבשורה המשמחת על בריחתם מכלא לטרון של חבריו של האב, אנשי צמרת ‏ לח"י דאז. לכן קורא שמו של הרך הנולד - עמי-קם - ולמען עמו - נפל. שנות ‏ חייו הראשונות של עמיקם עברו בצילם של חיפושים, שערכו השלטונות ‏ הבריטיים אחרי אנשי הלח"י ואחד ממחבואיהם של הוריו הייתה דירה ‏ בבני-ברק, שבה גם הוסתר מצבור של נשק. מעל המצבור הוצבה מיטתו של ‏ הפעוט, ואיש לא העלה בדעתו לחפש שם. עמיקם גדל בבני-ברק ושם למד ‏ בבית-הספר היסודי. יחד עם החינוך הלאומי שהתחנך בבית הוריו, ספג הרבה ‏ מסורת בבית-הספר ובסביבה ואכן שמר על מנהגי המסורת כל ימי חייו. את ‏ הלימודים התיכוניים החל בכפר סילבר וסיים אותם בקליבלנד שבאוהיו. שם ‏ גם הוצעה לו משרה טובה שרווחים בצידה, אך נאמן לחינוכו ולמסורתו, חזר ‏ ארצה על-מנת להצטרף לשורות צה"ל.‏ עמיקם גויס לצה"ל במחצית פברואר 1962 והתנדב לחיל-הצנחנים. אחרי ‏ שעבר את האימון הבסיסי והשלים קורס צניחה וקורס מפעילי תול"ר, נשלח ‏ לקורס מ"כים וסיימו בציון גבוה ביותר. הוא הוצב בגדוד חי"ר מוצנח ושירת ‏ בו עד תום שירותו.‏ במחצית אוגוסט 1964 שוחרר עמיקם משירות סדיר, ולאחר השחרור הצטרף ‏ למפעל המתכת של אביו ותוך זמן לא-רב נעשה בו שותף פעיל. הוא לא נמנע ‏ מכל מאמץ כדי להתקדם ולקדם את המפעל, והגיע למעמדו הרם לא בשל ‏ קשריו המשפחתיים כי אם בזכות אישיותו, יכולתו ונאמנותו. את כל ‏ העקרונות של מסורת ושל אהבת-אדם והבת-עמו קיים עמיקם הלכה למעשה ‏ בעבודתו ובפעילותו הענפה. הוא הצטיין ביחסו החם והלבבי ללקוחות ‏ המפעל ולבי אדם בכלל. לגבי דידו עמד כבודו של אדם ראש וראשון במעלה. ‏ שנתיים אחרי ששוחרר נשא עמיקם לאישה את חברתו בתיה והזוג הקים את ‏ ביתו בתל-ברוך. לבנם בכורם קראו גבע - לפי ראשי התיבות של שמותיהם: ‏ גזית-בתיה-עמיקם. ארבע שנים אחריו נולד אחיו צור. לחבריו ולידידיו היה ‏ עמיקם חבר יקר. וכן היה ידיד מסור ורע לחברי בשירות המילואים. בן מסור ‏ היה להוריו ואב גאה לבניו, אוהב חיים, מלא שמחה ורעות. בחודש אפריל ‏ ‏1973 נסעו עמיקם ובתיה לסיור בן חודש באירופה. כשחזרו מאושרים ומלאי ‏ חוויות, לא ידעו את אשר צופנים להם ששה החודשים הבאים. כשפרצה ‏ מלחמת יום-הכיפורים נקרא עמיקם להצטרף אל יחידתו. ביום ראשון בשבוע ‏ נפרד מאשתו וילדיו ויצא צפונה לרמת-הגולן. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד ‏ ‏(19.10.1973), שעה שפיקד על כיתת אבטחה לחבלנים, שעסקו בטיהור הציר ‏ מזרחית לקוניטרה, נפתחה עליהם אש ארטילריה. עמיקם וחייליו תפשו ‏ מחסה בתעלת ניקוז רדודה שבצעד הדרך. פגז נפל ליד עמיקם ורסיס ממנו ‏ פגע בראשו. הוא נפטר בדרך לנקודת הפינוי. עמיקם הובא לקבורה ‏ בהר-הרצל. השאיר אישה ושני בנים, הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת ‏ סמל-ראשון.‏ אמרה עליו אמו: "שקעה השמש וכבה הכוכב שהאיר את דרכה". ‏ גזית עמיקם, יהי זכרו ברוך.‏