יורם גנור

יורם, בן לולו וקוקה גרינברג, נולד ביום כ"ח בניסן תש"ט (27.4.1949) ברמלה. ‏ בילדותו נדד עם הוריו ממקום מגורים אחד למשנהו, עד אשר השתקעה ‏ משפחתו בבת-ים. הוא למד בבתי-ספר יסודיים בכפר סלמה שבתל-אביב, ‏ ברמת יוסף ובבת-ים. אחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון ‏ ‏"סוקולוב לאור" ביפו. יורם היה תלמיד טוב והצטיין בעיקר במלאכת-כפיים. ‏ בימי נעוריו הרבה לבלות בתנועת הנוער העובד והלומד, שהיה חבר בה. כן ‏ השתתף בפעולות שונות מחוץ לתנועה והקדיש מזמנו לגדנ"ע-אוויר ולג'ודו, ‏ שהיה חביב עליו. אך יותר מכל אהב את הציור והפיסול. בזכות כשרונותיו ‏ ותבונת-כפיו לא התקשה לבחור לו ברבות הימים את מקצוע הצורפות, שהיה ‏ לגביו מקור פרנסה ותחביב גם יחד. יורם היה אדם עליז, אופטימי ושמח ‏ בחלקו ומעולם לא דרש מהוריו לתת שלו דבר שהיה מחוץ להישג ידם. הוא ‏ היה רציני ביחסו לחיים, בן נאמן ומסור להוריו ודואג למשפחתו.‏ יורם גויס לצה"ל בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים והתנדב ‏ לחל-הצנחנים. הוא השלים קורס מ"כים והוצב ביחידה בתפקיד מ"כ רובאים ‏ ולדברי מפקדיו היה חייל מצטיין, צנחן טוב ומפקד מעולה, אמיץ ומסור. הוא ‏ השתתף במלחמת ששת הימים, במרדפים אחר מחבלים בבקעת הירדן, ‏ בפעולות מבצעיות שונות, וכמו כן לחם בחזית הדרום בתקופת מלחמת ‏ ההתשה. שיחת הטלפון האחרונה לאמו ממחישה יותר מכל את יחסו וחרדתו ‏ להוריו, שתמיד נמנע מהדאיגם. כתמיד אמר: "אל תדאגו, הכל יהיה בסדר ‏ וכולנו נחזור".‏ בשנת 1969 אחר ששוחרר מהשירות הסדיר עבד ביום כצורף ובערב החל ‏ ללמוד אומנות, שהייתה הנושא החביב עליו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף ‏ יורם בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. ביום כ"ז בתשרי ‏ תשל"ד (23.10.1973), כשעה לפני כניסת הפסקת האש, נפצע בקרב במבואות ‏ העיר איסמעיליה ומת מפצעיו לאחר מספר שעות. הוא הובא מנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שני בנים קטנטנים - ‏ האחד בן שנתיים והשני בן מספר שבועות, אשר למעשה לא הכירוהו - הורים ‏ ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ גנור יורם, יהי זכרו ברוך.‏