אילן גרוף

אילן, בן לאה ויעקב (קרול), נולד ביום י"ד בחשוון תשט"ז (10.11.1954) ‏ בקיבוץ בית-קמה. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם קורצ'אק בבאר-שבע, ‏ ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני מקיף ג' בבאר-שבע, ‏ במגמה למסגרות מכנית, ובבית-הספר הטכני של חיל-האוויר בחיפה. בשנת ‏ ‏1958 עקרה משפחתו של אילן מהקיבוץ לבאר-שבע. הוא היה ילד ערני מאוד, ‏ תוסס ומלא מרץ, ועם זאת היה ביישן במקצת. הוא לא היה תלמיד מצטיין ‏ בבית-הספר, אבל ידע תמיד למלא את חובותיו. לדברי מחנכתו, כל תפקיד ‏ שהוטל עליו עשה ברצינות ובהקפדה. הוא התייחס בדר-ארץ למבוגרים ותמיד ‏ היה מוכן לעזור לחבריו. ואמנם בתעודת בית-הספר נאמר עליו: "אהוב על ‏ כיתתו ועוזר לכל אחד". אילן היה פעיל בגדנ"ע ועבר קורס מ"כים. מגיל צעיר ‏ היה חובב ספורט, הצטיין בענפי ספורט שונים, ובעיקר אהב משחקי כדור: ‏ כדורסל, כדורעף, כדוריד וכדורגל. הוא היה חבר באגודת "הפועל" באר-שבע, ‏ התאמן הרבה ונעשה שחקן כדורעף, ומשהגיע לשנתו החמש-עשרה שיחק ‏ בקבוצה הבוגרת של האגודה, יחד עם אביו. הוא ידע לקשור קשרים עם ‏ אנשים ולהתחבב עליהם. בזכות מזגו הנוח נקלט על נקלה בכל חברה והכל ‏ אהבוהו משום טוב-לבו, עליצותו וחביבותו. הוא ידע לספר בדיחות ולחקות ‏ במדויק אישים שונים. הוא השכיל לראות את היפה שבחיים וידע ליהנות ‏ הנאה שלמה מדברים קטנים. היה בו שקט נפשי והוא ידע להשרות ממנו על ‏ סביבתו, לעודד ולעזור לכל אדם. כשקבוצתו הפסידה במשחק, היה מתלוצץ, ‏ מחקה ושר כדי לעודד את חבריו. אילן היה רגיש, עדין, וצנוע, אם כי היה ‏ גלוי-לב, היה חבוי בו משהו נסתר והוא לא גילה כל צפונותיו. יפה-תואר היה, ‏ בעל גוף שרירי וחסון, שער שחור ועיניים נוצצות. אילן היה קשור מאוד ‏ לביתו ולמשפחתו ושר מיוחד היה לו עם אביו, שעמו יצא לאימוני-ספורט ‏ ולמשחקים. בבית-הספר הטכני של חיל האוויר לא מצא את מקומו והפרידה ‏ מהבית הייתה קשה לו. לפיכך החליט לחזור הביתה אחרי שנת לימודים אחת. ‏ עד שגויס לצבא, עבד כמחצית השנה ולמד בקורס נהיגה.‏ אילן גויס לצה"ל בסוף ינואר 1973 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר סיום ‏ הטירונות ולאחר שהשלים קורס צניחה וקורס למפעילי ציוד מיוחד, הוצב ‏ לסיירת מהוללת בתפקיד רובאי. הוא היה גאה מאוד בכומתה האדומה ‏ ובסמל הסיירת ומעולם לא התלונן, למרות שהאימונים שם היו מפרכים. ‏ לדברי חברו לנשק, היה הוא חייל מעולה ותמיד עזר לחבריו. במסעות תמיד ‏ היה הולך מאחור כיד לעזור לנחשלים. אילן היה מהמצטיינים בפלוגתו ורבה ‏ הייתה גאוותו כאשר נבחר להשתתף בפעולה המבצעית הראשונה שלה. ‏ כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה אילן בחופשה בביתו. הוא התייצב ‏ ביחידתו, שהוחזקה כעתודה בבקעת הירדן בימי המלחמה הראשונים. ‏ אחרי-כן נשלחה היחידה לאזור בלוזה בסיני וחייליה השתתפו בלחימה נגד ‏ עמדות המצרים בצדה המערבי של תעלת סואץ. בקרב שהתחולל ביום כ"ח ‏ בתשרי תשל"ד (24.10.1973), על הסוללה המערבית של תעלת סואץ, נפגע ‏ הנגמ"ש שלו פגיעה ישירה ואילן נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין בבאר-שבע. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו ‏ הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים של בני משפחה ומשל חברים על ‏ דמותו וכן משיריו וממכתביו; הסיירת שלו הוציאה לאור ספר ובו דברים לזכר ‏ חלליה במלחמת יום-הכיפורים, וביניהם רשימות על אילן; כן כלולים דברים ‏ עליו בחוברת שהוציאה לאור הסיירת לזכר לוחמיה, שנפלו במלחמת ‏ יום-הכיפורים.‏ גרוף אילן, יהי זכרו ברוך.‏