דוד ואזה

דוד, בן חתון וסלים, נולד בשנת תש"ו (1946), בעירק ועלה ארצה עם משפחתו ‏ בשנת תש"י (1950). הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי במגדיאל, שם ‏ השתקעה משפחתו, אך כשהיה בן שמונה עבר לקיבוץ עין-חרוד מאוחד ושם סיים ‏ את חוק לימודיו. דוד הגיע לקיבוץ עין-חרוד יחד עם ארבעה מאחיו ועד מהרה ‏ נקלט בקרב ילדי הקיבוץ והיה לאחד מן החבורה. הוא קנה לו הרגלים והליכות ‏ של בן קיבוץ ולא ניכר בו שהגיע מארץ זרה ומישוב עירוני. ‏ בנעוריו היה הרוח החיה בחברת הילדים בקיבוץ, ראש וראשון לתעלולים, ‏ למשחקים ולמעשי השובבות של הנערים. עם זאת נתגלו בו תכונות שהעידו על ‏ אצילות נפש, יושר ונאמנות. הוא השתלב בעבודה בקיבוץ, היה חרוץ ובעל מרץ ‏ בלתי נדלה. הוא התנדב לכל משימה מיוחדת וכל מרכזי-הענפים בקשו שיעבוד ‏ במחיצתם. הוא היה המהיר והזריז שבין העובדים, הצטיין בקטיף הפרי ונטל חלק ‏ בחריש ובקטיף הכותנה. אך יותר מכל, הקדיש זמן ומאמץ לטיפוח ענף המדגה, ‏ שבו עבד תקופה ארוכה, שלדעת רבים הייתה התקופה היפה בחייו. יומו החל ‏ בשעות הבוקר המוקדמות ונמשך עד לשעות המאוחרות של הלילה. הוא עבד ‏ בכל מזג אוויר ולא נרתע מהתנאים הקשים ומשעות העבודה הארוכות. ‏ דוד עמד במרכז חיי החברה בקיבוץ, תכנן וארגן פעילות תרבותית וחברתית והיה ‏ שותף לפעילות החינוכית, כמדריך נערץ על חניכיו הצעירים.‏ דוד גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1964 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות ‏ השתתף בקורס צניחה וזכה לענוד כנפי-צנחן. הוא סיים קורס מפקדי כיתות ‏ אחרי-כן סיים בהצלחה קורס קציני חיל הרגלים בבית-הספר לקצינים של צה"ל, ‏ והוענקה לו דרגת סגן-משנה. דוד, שהתקשה בתחילה להסתגל למשמעת ‏ הצבאית, הפך להיות קצין אחראי, שהקפיד על ביצוע מושלם וקפדני של ‏ הפקודות ועל כל כללי המשמעת הצבאית. הוא שירת כמפקד מחלקת צנחנים ‏ ובמסגרת תפקידו הועלה לדרגת סגן.‏ בתחילת מאי 1967 שוחרר דוד מהשירות הסדיר והוצב ליחידת צנחני מילואים. ‏ ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ועמה לחם במלחמת ששת ‏ הימים ומלחמת ההתשה. דוד חיפש אתגרים וביקש נסיונות חדשים ומעניינים ‏ ולכן, אחרי ששוחרר, הצטרף לקבוצת צעירים, שיצאה להקים את קיבוץ ‏ מרום-הגולן. הוא היה שותף לחדוות היצירה ולתחושה המיוחדת למקימי יישוב ‏ חדש, הנותנים ידם למשימה חלוצית. חיי החברה התוססים שייחדו את הקיבוץ ‏ הצעיר וכן האתגר שבעבודה, הם ששבו את לבו של דוד, אך משפג קסמו של ‏ המקום החדש והאווירה השתנתה, שב לקיבוץ עין-חרוד. בפעולת צה"ל באי גרין ‏ נפלו אחיו דני והטוב שבידידיו - חיים שטורמן. בן דוד ובין חיים נוצרה מערכת ‏ יחסים מיוחדת במינה, שהייתה מבוססת על אהבת העם ועל הרצון להכיר ולדעת ‏ את הארץ. נפילת האהובים עליו דיכאה אותו מאוד וזמן רב התקשה להשלים עם ‏ אובדנם. הוא מצא כי אינו מסוגל להמשיך בעבודה השגרתית ויצא לשנת-חופשה, ‏ כדי לחסוך כספים ולצאת לטיול באפריקה ובאירופה. ‏ יחד עם חברו אורי החל בסיור ביבשת אפריקה וביקר ביערות העד, באגמים ‏ ובמפלים, צפה בנופים מרהיבים ובכיר מקומות חדשים, בעלי-חיים וצמחים זרים. ‏ הם סיימו את מסעם בסיור ביבשת אירופה. לאחר ששב מהסיור ביקש לפרוש ‏ ממסגרת החיים שהורגל לה בקיבוץ. הוא עבר אל העיר כדי לעבוד וכדי לנסות ‏ להוציא לפועל את הרעיונות הרבים שהתגבשו במוחו. היו לו שאיפות רבות ‏ ונכונות לעבוד ולהשקיע מאמצים כדי להגשים את מטרותיו. ‏ לאחר יום עבודה ארוך היה בא לבית הוריו, שעזב כשהיה נער, ומבלה את זמנו ‏ הפנוי בחיק משפחתו. בית זה שימש מרכז להמשך הפעילות הכלכלית הענפה ‏ שהחל בה. מזמן לזמן היה שב לבקר בקיבוץ עין-חרוד וחבריו למשק קיוו בסתר ‏ לבם כי יחזור לקיבוץ שבו גדל וחונך ובו עוצבה אישיותו. יחד עם חברתו צביה ‏ חלם על הקמת משפחה ובניית בית, אך כל תכניותיו הרבות לא התגשמו ‏ והרעיונות המקוריים שלו לא יצאו לפועל. ‏ במלחמת יום-הכיפורים השתתף דוד בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים. ‏ ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), השתתפה יחידתו בקרבות להקמת ראש גשר ‏ על תעלת סואץ. דוד הוליך באומץ לב בתעוזה את הכוח שבפיקודו למשימה ‏ הקשה של הכשרת השטח לקראת צליחת התעלה, ובקרב זה נפגע ונהרג. ‏ הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעין-חרוד. השאיר אחריו הורים, אחים ‏ ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בגדוד שימש כמפקד ‏ מחלקה והצטיין במילוי תפקידו. צנוע, שקט ואמיץ - כך הכרנוהו. אהוד ואהוב על ‏ פקודיו וזכה למלוא הערכת מפקדיו. עם נפילתו אבד לנו אחד המפקדים הטובים ‏ ביותר וידיד נאמן לכל רעיו".‏ חבריו לקיבוץ עין-חרוד הוציאו לאור חוברת בשם "אחד-עשר בנים" לזכר בני ‏ הקיבוץ שנפלו במערכה, ובה כלולים דברים על דמותו.‏ ואזה דוד, יהי זכרו ברוך.‏