יורם וייס

יורם, בן עליזה וגבריאל ז"ל, נולד ביום י"ח בשבט תשי"ד (22.1.1954), ‏ בירושלים. לאחר שסיים בהצלחה את לימודיו בבית-הספר היסודי, המשיך ‏ ולמד בבית-הספר התיכון העירוני הדתי ברמת-גן, במגמה הריאלית-ביולוגית ‏ ואף שם סיים בהצלחה. בתקופת הלימודים בבית-הספר התיכון הצטיין יורם ‏ כספורטאי בתחום הכדורסל, ואף היה השופט הצעיר ביותר באיגוד הכדורסל ‏ בישראל. כמו כן היה חבר במערכת העיתון שהוצא לאור בבית-ספרו. יורם לא ‏ נטה להתבלט והיה נער שקט ומכונס בתוך עצמו. קשה היה להגיע אליו ‏ ולהכיר אותו לעומקו, שכן היה אדם שאינו מגלה את סודותיו על נקלה. הוא ‏ לא ביקש לעצמו תהילה או הכרה בכישרונותיו ובתכונותיו הטובות. די היה ‏ לו בידיעה, שהאנשים הקרובים ללבו, מכירים אותו ומעריכים אותו. צניעותו ‏ של יורם נבעה מחוש ביקורת-עצמית מפותח. הוא היה זהיר בדיבורו ורגיש ‏ מאוד בהערכתם של כל מלה מנופחת וכל משפט נבוב. נילי, חברתו לספסל ‏ הלימודים, זוכרת ויכוחים בכיתה, כאשר מישהו היה מנסח את עמדתו בלהט, ‏ אך בדברים שאינם יוצאים מהלב, כיצד היה יורם משמש מעין סיסמוגרף, ‏ שלפי מבט עיניו הייתה מבחינה בין האמיתי למזויף, בין הישר למעוות, ובין ‏ כנות להעמדת פנים. כשהיה יורם נושא את דבריו, היה מבטא את דעתו ‏ בהיסוס. הוא לא היה נואם מוכשר, אבל בכל זאת היו דבריו משכנעים ‏ ונכנסים אל הלב, כיוון שהכל הרגישו בכנות ובאמונה הפנימית שמאחורי ‏ הדברים. גם אם לא היו מסכימים עם דעותיו, ידעו חבריו לכיתה לכבד את ‏ דרכיו ודעותיו. הם ידעו שיורם בחר דרכו מתוך אמונה פנימית עמוקה ולא ‏ כדי למצוא חן בעיני החברים. התבגרותו של יורם נבעה גם מיחסו המיוחד ‏ להוריו. מוריו וידידיו הרגישו שמאחורי שתקנותו נחבאת לפעמים גם מועקה ‏ כבדה. רק לאחר זמן נודע, שאביו ז"ל חלה במחלה ממארת, מלווה ביסורי גוף ‏ קשים. במשך שנות מחלתו של אביו הייתה עיקר דאגתו של יורם להקל עליו ‏ לפחות בכך שנזהר מלעשות מעשים שיכעיסו או יעציבו אותו. נילי מוסיפה ‏ ומספרת, כיצד פעם הסתבכו שניהם במעשה משובה, שגבל בהפרת משמעת ‏ חמורה עד כדי כך, שמעמדם בבית-הספר היה תלוי על בלימה. יורם אמר אז: ‏ ‏"לא אכפת לי כלום, אבל אסור שהורי ידעו על כך. אינני יכול לצערם". מות ‏ אביו הוסיף מימד לאישיותו והוא הפך מדריך לאחיו דני.‏ יורם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והתנדב לחיל-הצנחנים. מאחר ‏ שהצטיין במהלך אימוני הטירונות כחייל וכאדם, היה בין המעטים שנבחרו ‏ להמשיך את דרכם בסיירת הצנחנים. יורם עבר בהצלחה קורס להפעלת ציוד ‏ מיוחד והוצב באחד מגדודי הצנחנים. במסגרת תפקידו יצא למשימות רבות ‏ להבטחת גבולות הארץ ובילה את רוב זמנו בשדה. מפקדיו היו מרוצים מאוד ‏ ממנו והכינו לו מסלול קידום לתפקידי פיקוד. במלחמת יום-הכיפורים, ‏ השתתף יורם בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני ובקרבות הפריצה אל ‏ מעבר לתעלת סואץ. בקרב שהתחולל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) ‏ במבואות העיר סואץ, נפגע יורם ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת ‏ רב-טוראי. ‏ וייס יורם, יהי זכרו ברוך.‏