ניסים חתמי

ניסים, בן טובה ואריה, נולד ביום ב' במרחשוון תשי"ג (21.10.1952) ‏ בירושלים. הוא סיים שש שנות לימוד בבית-הספר היסודי "מכלל" ברמת-גן ‏ ואחר-כך המשך וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר גאולים. אחרי-כן ‏ החל ללמוד מסגרות מכנית בבית-הספר המקצועי "אורט" ברמת גן. לאחר ‏ שסיים שלוש שנות לימוד התחיל לעבוד, אך עבד במשך היום ובלילה למד ‏ בקורס קדם-הנדסאים. הוא היה בן טוב ומסור להוריו מאוד. מתוך התחשבות ‏ במצב הכלכלי הקשה של משפחתו, השתדל שלא ליפול עליה למעמסה, ‏ וכאשר בקשה אמו להעניק לו דמי-כיס היה מסרב. היא נהגה להחביא בכיס ‏ מכנסיו סכום כסף ודאגה לכך, שכאשר ימצא כסף זה, כבר יהיה מחוץ לבית ‏ ולא יוכל לסרב לקחתו. הוא ידע להיות אסיר תודה על המאמץ שעשתה ‏ משפחתו כדי לספק את כל מחסוריו. ניסים היה מקובל בחברת בני גילו, ‏ וחבריו אהבוהו בזכות מזגו הטוב ובזכות נכונותו לעזור תמיד לזולת. היו לו ‏ תחביבים שונים, כגון איסוף בולים וצילום, אך יותר מכל אהב ילדים קטנים. ‏ חבריו זוכרים, שבזמן שירותו בעזה נהג לחלק לילדי העיר סוכריות ותשורות ‏ קטנות.‏ ניסים גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והתנדב לצנחנים. לאחר הטירונות ‏ עבר קורס צניחה וקורס חבלה ואחרי-כן השלים קורס מפקדי כיתות. לבסוף ‏ הוצב בבסיס הדרכה כמדריך. הוא היה מדריך מעולה ומונה אחר-כך כמפקד ‏ מחלקה. בכל אשר עשה היה לדוגמא ולמופת. חייליו היו אסירי תודה על ‏ שנפל בחלקם לשרת תחת פיקודו שכן ראו בו מפקד טוב הדואג להם. הם ‏ ידעו שכאשר יחזרו ממסע אימונים מפרך, כבר תהיה מוכנה להם ארוחה ‏ טובה ובמקלחות יהיו מים חמים וכל מה שדרוש לחייל עייף ומאובק. על כל ‏ אלה ידעו כי ניסים הוא אדם המוכן לתת עצה טובה וכי אוזנו קשובה תמיד ‏ לבעיותיהם, מתוך דאגה אמיתית. בעתות הפנאי נהג לשבת עם חייליו ‏ בצוותא, לשיר "ולעשות שמח". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים יצא ניסים ‏ עם יחידתו להילחם נגד האויב בסיני. ימים קשים עברו על היחידה; בקרבות ‏ עקובים מדם, נפלו טובי חייליה. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), בקרב ‏ שהתחולל בכניסה לעיר סואץ נפגע הנגמ"ש של ניסים והוא נהרג. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, ‏ שני אחים ואחות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל-ראשון.‏ משפחתו הנציחה את זכרו בבניית היכל קודש בבית הכנסת מחנה-מעבר ‏ ברמת-גן.‏ חתמי ניסים, יהי זכרו ברוך.‏