אורי כבשנה

אורי, בו שרה ואבנר, נולד ביום ח' בסיוון תש"ט (5.6.1949) במושבה כנרת ‏ הוא דור שלישי לבני המושבה. את חוק לימודיו העממיים סיים בקבוצת ‏ כנרת הסמוכה למושבה ואחרי-כן השלים את הלימודים התיכוניים ‏ בבית-הספר המקצועי של רשת "עמל" באפיקים. בחור חסון ויפה תואר היה ‏ אורי, בעל מבנה אתלטי ואוהב ספורט בכל לבו. הוא היה חבר במועדון השיט ‏ של עמק הירדן, שיחק בכדורסל והתעניין גם בטניס. מתמיד בלט בעצמיותו ‏ ומילדותו ראו בו "טיפוס". פניו היפות היו חמורות-סבר וכאשר חייך, הייתה ‏ בחיוכו תמימות רבה. אורי הצטיין ביושר רב, ביחס עמוק לקרקע, שהיה ‏ קשור אליה מאוד, ובאהבה גדולה לארץ, לגליל ולכנרת בפרט. הוא אהב ‏ לשוט לבדו על הכנרת במפרשית וידע להשתלט על מימי האגם ההפכפך ‏ ולאסור לרצונו את הרוח המשתנה. חבריו העידו עליו, שאופיו השקט ‏ והמרוסן עוצב במידה רבה תוך כדי השיט שאהב.‏ אורי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1967 וכיוון שהיה בוגר בית-ספר מקצועי ‏ הוצב לחיל החימוש. אולם הוא דרש להציבו לחיל קרבי, ואכן אחרי שסיים ‏ את האימון הבסיסי השלים קורס צניחה וקורס מ"כים. באפריל 1969 נשלח ‏ לקורס קציני חי"ר ולאחריו השלים קורס קציני תול"ר. בכל הקורסים שעבר ‏ בצה"ל הגיע לציונים טובים מאוד ומפקדיו גמרו עליו את ההלל. אורי התנדב ‏ לפעולה בכראמה והשתתף בקרבות רבים ונועזים, אך צנוע היה וחבריו לא ‏ הצליחו להוציא ממנו סיפורים על פעולות אלה. כשהיו שואלים אותו דבר ‏ עליהן היה מושך בכתפיו ומתחמק. חוות הדעת שמסרו מפקדיו לקראת ‏ השחרור: "קצין ומפקד למופת, מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, ‏ משמש דוגמא אישית לפקודיו ולמפקדיו". הידע הטכני הרב שלו צוין גם הוא ‏ בחוות הדעת של המפקדים.‏ בתחילת חודש אוקטובר 1970, שוחרר אורי מהשירות הסדיר, חזר למושבה ‏ כנרת והקים בה את ביתו. הוא אהב את עבודת האדמה בכל לבו, כפי שאמר: ‏ ‏"אני מרגיש שאני רוצה לעבוד את האדמה ממש, בידים, עבודה פיזית. אני ‏ מרגיש שאני מאוד אוהב את האדמה ואיני יכול להתנתק ממנה". בשנת 1972 ‏ הצטרף לקואופרטיב "אגד" בטבריה ועבר עם אשתו ובנו הפעוט לגור בעיר. ‏ אולם תמיד אמר: "יבוא יום ואשוב להיות חקלאי ואגור בכנרת". מי שלא ‏ הכיר את אורי מקרוב לא יכול היה לשער שבאותו "פייטר" טמונה אהבה ‏ עמוקה כל כך לחיי עבודת האדמה השלווים. "אני רוצה", נהג לומר, "לגדל ‏ במו ידי צמחים באדמה. פה בכנרת נולדתי ופה גדלתי, אני קשור למקום כמו ‏ בשורשים. זה המקום שלי ואני רוצה שצור (הבן) יגדל כאן גם הוא". אורי היה ‏ חבר מסור ונאמן בסניף "אגד" בטבריה, הוא מילא את המוטל עליו ברצון ‏ ובמסירות רבה. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא אורי לסניף שהיה ‏ בכוננות. הוא לא חדל לטלפן ליחידתו, עד שהשיג את הקשר המיוחל. ‏ אחרי-כן פלט "שלום ולהתראות" ואץ להצטרף אל יחידתו. הוא ריכז את ‏ אנשיו וירד אתם לראס-סודר, ובראש יחידתו נקלע לקרבות עזים נגד הכוחות ‏ המצריים. באחד הקרבות, ביום‎ ‎י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) יצא אורי ‏ לבדו כדי לבדוק את השטח, ושם נתקל במארב אויב ונפל חלל. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכנרת. השאיר אחריו אישה ובן, הורים, שני ‏ אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.‏ כתבה עליו ידידת משפחה: "בזכות אותם בחורים נפלאים כמו אורי ניתן יהיה ‏ להמשיך ולגדל בנים גאים וזקופים, שאינם מורידים את ראשם, אינם ‏ יראים-נרתעים מלהלחם בים סוער של האיבה שמסביבנו". ועוד הוסיפה: ‏ ‏"האמונה צריכה לחזק אתכם כהורים, כי אתם גידלתם בן לתפארת, שלא ‏ אכזב בימי סער ומבחן". גם שר הביטחון, במכתבו למשפחה האבלה, ציין את ‏ אופיו ואת פועלו של אורי, כקצין צנחנים למופת, שניחן בכושר הדרכה ‏ ומעש, והוביל אחריו את פקודיו בתבונה ובגבורה.‏ דברים לזכרו של אורי פורסמו בספר "לחברינו" שיצא לאור לזכרם של חללי ‏ ‏"אגד", בביטאון ארגון עובדי הסוכנות היהודית "מבע" ובחוברת שהוצאה ‏ לאור לזכרם של בני עמק-הירדן וברמת הגולן, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים.‏ כבשנה אורי, יהי זכרו ברוך.‏