שמשון כוכב-שטרן

שמשון, בן טוני וגיאורג-יצחק ז"ל, נולד ביום י"ד באדר ב' תרצ"ה (17.2.1935) ‏ בעפולה. אביו, שהיה משפטן מחונך, נפטר כשהיה שמשון ילד. הוא נשלח ‏ לתל-עדשים וגדל כבן אצל משפחת ארליך. אחרי שסיים את לימודיו ‏ בבית-הספר היסודי בתל-עדשים, עבר עם אמו לעין-חרוד ולמד בבית-הספר ‏ התיכון המשותף בקיבוץ. מילדותו למד הנער לאהוב את הארץ, את נופיה ‏ ואת הצומח והחי שבה. הוא הרבה לסייר ברחבי הארץ ויצא גם לטיולים ‏ מסוכנים למקומות מרוחקים, מודרך על-ידי הרצון העז לראות, לחקור ‏ וללמוד. יחד עם מאיר הר-ציון הקים את ה"אחוזה" בעין-חרוד, שאליה נהגו ‏ להביא גוזלים וגורים מטיולים. הוא אהב לחפש ולהגדיר צמחים נדירים ‏ והציף את פרופ' מיכאל זוהר בהצעותיו לתיקונים במגדיר הצמחים. כבר ‏ בנערותו הפך שמשון לאגדה מהלכת. רבות דברו בו כחוקר וכמדען צעיר ‏ ומחונן, וגם פעילותו החברתית הייתה גורם להערצת צעירים ומבוגרים ‏ כאחד. הוא הדריך את בני הנוער במשק, טיפל בהורי חברים והיה יוצא אתם ‏ לטיולים וכנער השתתף בועדת הטיולים של הקיבוץ. הוא הרבה לכתוב לעלון ‏ של חברת הילדים וגם חרז חרוזים להנאתו על דברים שונים, על חבריו ‏ ואפילו על מחקריו.‏ שמשון גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1953 והוצב לנח"ל. כשנה לאחר גיוסו ‏ התנדב לשרת בנח"ל מוצנח.‏ במחצית פברואר 1956 שוחרר שמשון מצה"ל בדרגת סמל וחזר לעין-חרוד, ‏ שם עבד שנתיים ברפת. בשנת 1957 שבר את זרועו בעת תרגיל צניחה, ‏ בהיותו בשרות מילואים, ובשעה ששכב בבית החולים הכיר את איילה, ‏ האחות שטיפלה בו, ותקופת חברותם הייתה רצופה מכתבים מלאי הומור, ‏ שמחת ואהבה עדינה. השניים נישאו ועברו לקית-עמל ומשם למושב אלראי. ‏ נוסף לניהול המשק שלו, עבד בסמינר "אורנים" בטיפול בפינת החי. בשנת ‏ ‏1962 נולד בנו הבכור ניר, ובשנת 1966 נולד בנו גלעד. שמשי היה צנחן ‏ מצטיין וסייר מעולה. במסגרת שירותו במילואים השתתף במבצע "קדש", ‏ במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. גם לאחר שנפצע בגבו ועבר ‏ ניתוחים, המשיך לצנוח ולא הסכים לשינוי הפרופיל הרפואי שלו, אף שנאלץ ‏ לישון על הרצפה. בשעת כיבוש ניצנה נפצע שמשון בנסיבות מיוחדות במינן: ‏ הוא נכנס עם חיילי צה"ל לניצנה בשעה 04:00 לפנות בוקר. בעת סריקת ‏ מאהל של האויב גילה חייל ערבי פצוע באחד האוהלים. הוא הוציא אותו מן ‏ האוהל כדי להשקותו ובעת שתמך בו ועזר לו, ירה בו חייל ערבי אחר ופצעו. ‏ הכדור חדר לירכו ושיתק את רגליו. הוא שכב זמן רב בבית החולים ‏ בתל-השומר ויום אחד, כשבאה אליו אמו לביקור, ביקש לקחת אותו בכסא ‏ גלגלים, לראות את הפצוע הערבי שהציל. כשנשאל פעם מה עשה ביחידה 101 ‏ בפעולות התגמול, ענה: "נכנסנו לכפרים, ובזמן שכל היתר התעסקו בכל מיני ‏ דברים אחרים, אני אספתי תרנגולות". שמשי התקבל ללימודים בפקולטה ‏ לביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשפחה עברה לבירה ‏ והתגוררה בקרית-יובל. את בחינות הבגרות סיים בתוך שנת הלימודים ‏ השלישים באוניברסיטה. מורהו, פרופ' זהרי, אמר לו פעם: "הזהר שלא יהיה ‏ לך פרס נובל לפני שיש לך תעודת בגרות". עבודות המחקר שלו הצטיינו ‏ בייחודן ובשנת 1971 פרסם בכתב-עת מדעי מאמר בנושא האמבריולוגיה, ‏ שהוא תחום התמחותו. הוענק לו התואר הראשון ואחרי-כן התואר השני ‏ והוא שקד על לימודיו לתואר דוקטור. הוא לימד בפקולטה למדעי הטבע ‏ באוניברסיטה, ופעמיים נשלח מטעם האוניברסיטה לסיורי מחקר בחוץ לארץ ‏ ‏- להולנד, לבלגיה וליוגוסלביה. לאחר נופלו הוענק לו התואר דוקטור ‏ לפילוסופיה בשנת 1976 על עבודתו בתחום האמבריולוגיה של עופות. שמשי ‏ אהב מוסיקה, ספרות ואמנות. מנערותו אסף שירים עבריים מימי העלייה ‏ הראשונה ועד מלחמת העולם. הוא היה פעיל בכל תחומי העבודה הציבורית, ‏ וביחידתו בצבא היה דמות מרכזית, מעין "קמע" של היחידה. הוא ידע לדאוג ‏ לאנשיו ונהג בהם בסמכות, אך מתוך חברות וידידות והרבה הומור, שהיה ‏ מיוחד לו. הוא היה אומר: "אני הקמע של היחידה, מסתכלים עלי כמו על ‏ פלקט. איך אני יכול לאכזב אותם ולא ללכת? ובכלל, כשיש מלחמה התפקיד ‏ שלי לדאוג לסניטציה. אם אני לא הייתי יוצא עם היחידה שלי, אז לכולם ‏ הייתה דיזינטריה". שמשי היה אב מסור, מורה ומחנך מעולה לשני בניו. אחרי ‏ נפילתו אמר בנו הבכור, ניר - "הנורא ביותר לאחי הקטן הוא, שלא יוכל לקבל ‏ כל מה שאבא העניק לי". כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים, ושמשי אז בן ‏ שלושים ושמונה, לא נכלל שמו ברשימת המגויסים. בכל זאת לא ויתר, עד ‏ שהממונים עליו נעתרו לו והחזירוהו ליחידתו. בגלויה האחרונה לאמו כתב: ‏ ‏"אני חייב לעזור ולהיות עם חברי, שאתם הייתי קשור עשרים שנה… אנו ‏ יכולים לעזור איש לרעהו…". בליל הצליחה לגדה המערבית של תעלת סואץ, ‏ התנהל קרב קשה על צומת "טרטור-לכסיקון", מדרום ל"חוות הסינית". ‏ הצומת והציר היו חיוניים ביותר, בגלל הצורך להעביר את גשר הגלילים ‏ דרכם. בשעה שלוש לפנות בוקר, ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נצטווה ‏ כוח של גדוד הסיור, שבמסגרתו פעל שמשון, לפרוץ לצומת לטהר את ציר ‏ ‏"טרטור" ממערב למזרח. לאחר שהצליח הכוח לעבור את הצומת נפתחה עליו ‏ אש כבדה מכלי נשק שונים. בקרב שהתפתח תוך ניסיון להיחלץ מהאש, נפל ‏ שמשון. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. ‏ השאיר אחריו אישה, שני בנים ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.‏ האוניברסיטה העברית בירושלים קיימה עצרת לזכרו של שמשון, שסופר בה ‏ על אישיותו הרב-צדדית, הוקראו שירים מן האוסף שלו "שירי מולדת", ‏ והוקרן סרט טלוויזיה שהשתתף בו. בעצרת דובר על סגולותיו הרוחניות, על ‏ יעילותו, על כושר הארגון שלו, ובעיקר על אהבת האדם שלו; ספר על שמשון ‏ שיצא לאור בירושלים, מעלה ביריעה רחבה את עבודתו המדעית ואת ‏ אישיותו הקורנת; בספריית המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטה העברית, ‏ נפתח בשנת תשל"ה חדר קריאה לסטודנטים על שמו של שמשון. כמו-כן ‏ נוסדה קרן להענקת פרסי-לימוד לסטודנטים, העוסקים בשטחי מחקר קרובים ‏ לתחומי התעסקותו של שמשון. ‏ כוכב שמשון, יהי זכרו ברוך.‏