אורי מימון

תאריך לידה:
16 בדצמבר 1946
תאריך נפילה:
18 באוקטובר 1973
דרגה:
סמ"ר
שנת נפילה:
1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 71 - 565; 9264; 9
מקום קבורה:
הר-הרצל
קורות חיים:
אורי, בן דבורה ואליהו ז"ל, נולד ביום כ"ד בכסלו תש"ז (16.12.1946) בחיפה. ‏ הוא החל את חוק לימודיו בבית-הספר הריאלי בחיפה וסיים את לימודיו ‏ העל-יסודיים במגמה הריאלית של בית-הספר, ועמד בהצלחה בכל בחינות ‏ הבגרות. תלמיד שקדן ומצטיין היה אורי בכל שנות לימודיו בבית-הספר. ‏ אהוב היה על מורים ותלמידים כאחד ונכון לסייע לחבר שהתקשה בהבנת ‏ החומר. אורי נטל חלק פעיל בארגון מסיבות וחגיגות, והיה בין ההולכים ‏ בראש בכל מסע וטיול של כיתתו. לימים נבחר לשמש רכז הפעילויות של ‏ חברת התלמידים וזכה אף בפרס על הצטיינותו בתחום יחסי-אנוש. משחר ‏ נעוריו היה חבר פעיל בתנועת "הצופים" וכשבגר נשלח להדרכת שלוחת ‏ חניכים ב"שבט הכרמל". בן מסור ואח נאמן היה אורי. ערב גיוסו לצה"ל היה ‏ עלם גבה קומה ויפה מראה, אחראי ורציני בגישתו לחיים, משוש לב כל ‏ רואיו. ‏ אורי גויס לצה"ל בשלהי יולי 1964, והתנדב לנח"ל מוצנח. לאחר הטירונות ‏ השתלם בקורס צניחה והוסמך לענוד "כנפי מנחן". הוא סיים בהצלחה קורס ‏ מ"כים ונודע כחייל אחראי המבצע את כל המוטל עליו בלא דופי.‏ בינואר 1967 השתחרר מהשירות הסדיר וירד לשנת שירות בעיירת הפיתוח ‏ ירוחם. במלחמת ששת הימים לחם עם הכוחות שפרצו אל העיר העתיקה ‏ בירושלים. במהלך פעולה זו נפצע, אך סירב להישלח לעורף לטיפול והמשיך ‏ להילחם עד שהובא מחוסר-הכרה לבית החולים "ביקור חולים". למחרת היום ‏ ברח מבית החולים ודלק אחר יחידתו, שהייתה כבר בדרכה לרמת-הגולן. ‏ הפסקת האש שמה קץ למאמצי השכנוע שעשה, כדי להתקבל שנית כחייל ‏ לוחם ביחידה. "מה הרגשת כשנותרת בודד ופצוע, מוקף חיילי אויב?", שאל ‏ אותו אביו, אליהו, לאחר שתמו הקרבות. "התנגנו לי זמירות 'כל נדרי' של ‏ סבא", השיב אורי. על חלקו במלחמה, הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".‏ שלוש שנים אחר-כך סיים אורי בהצטיינות את לימודיו לתואר "בוגר", בחוגים ‏ לסוציולוגיה ולמדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. אורי שימש ‏ עוזר הוראה בחוג למדע המדינה, והיה מקורב לפרופ' שלמה אבינרי, ראש ‏ החוג. בד בבד עם ההשתלמות בלימודים עבד אורי ביחידת "אמנות לעם" ‏ במשרד החינוך, וריכז במסירות ובאהבה את פעולות התרבות בעיירות פיתוח. ‏ אורי כיהן גם כרכז "חגיגות המימונה", והכיר בצורך להעשיר את תרבות ‏ ישראל על-ידי שילוב מסורות עדתיות רבות ביריעת האמנות המתחדשת ‏ במדינת ישראל. בשנת 1971 נתמנה אורי עוזר ראשי למנהל הכללי של משרד ‏ החינוך והתרבות, מר אלעד פלד. בקיץ של שנת 1973 נשלח מטעם המשרד ‏ לאוניברסיטת מישיגן בארצות הברית. הוא החל בלימודים לתואר דוקטור ‏ במגמת "מדיניות ציבור". "אני רוצה להמשיך ולזיז דברים במדינה כשאחזור", ‏ אמר ערב נסיעתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה אורי בארצות הברית. ‏ ‏"אני מוכרח לרוץ. החבר'ה לא יסתדרו בלעדי", אמר בבוקר יום התענית ‏ למתפללים בבית הכנסת בדטרויט. הוא מיהר לחזור ארצה ובמוצאי ‏ יום-הכיפורים, בשדה התעופה על-שם קנדי בניו-יורק, אמר לאחד מחבריו: ‏ ‏"עשרים אלף איש שעטו קדימה במשחק בייסבול ומילאו את הכבישים. רבים ‏ מהם יהודים, ואיש לא העלה בדעתו, שהבית שלי בוער". כשנחת המטוס ‏ בשדה התעופה בן גוריון התקשר אורי מיד עם בני משפחתו, והעמיד פנים ‏ שהוא דובר אליהם מעבר לים. הוא נשלח לחזית הדרום ולחם שם כמפקד ‏ פלוגה בקרבות הבלימה. ערב שמחת-תורה צלחה יחידתו את תעלת המים ‏ בדרך לתוך מצרים. במוצאי החג, ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נפגע ‏ מכדור ונהרג בעת הדיפת התקפה של חיילי קומנדו מצרים באזור "חסה", ‏ בגדה המערבית של התעלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמים ‏ הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת ‏ סמל-ראשון. ‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד: "הכרנוהו כמפקד ‏ אמיץ, בעל כושר מנהיגות גבוה ויכולת רבה לעמוד במצבים קשים. הוא ‏ הצטיין ברמת אינטליגנציה גבוהה מאוד. טוב לב היה והתבלט בעזרתו לרעיו, ‏ הן בשירות הצבאי והן בחיים האזרחיים. עם נפילתו אבד לנו מפקד מעולה, ‏ אדם יקר וידיד נאמן".‏ מימון אורי, יהי זכרו ברוך.‏
לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 23הדלק נר