שמואל מינטוס

שמואל, בן בלנש ויהודה, נולד ביום ג' באלול תשי"ד (1.9.1954) בתל-אביב. ‏ את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "חשמונאים" ברמת-גן, ואחר-כך ‏ הצטרף לפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. שלושה שנים למד ‏ בפנימייה וברביעית חזר לבית הוריו ברמת-גן והתקבל לכיתה י"ב בבית-ספר ‏ ‏"אהל-שם" ברמת-גן. מחנכו בבית-הספר, חיים ברוקה, סיפר שהצטרפותו ‏ לכיתה הייתה קלה. בזכות חביבותו ויושרו התקבל לחברה תוך זמן קצר ‏ ביותר. הוא היה פתוח כלפי הכל ונחשב נער חביב מלא הומור ושמחת חיים. ‏ הוא אהב מאוד את משפחתו והיה קשור אליה מאוד. פעם נעדר פתאום ‏ מבית-הספר ימים אחדים, וכשנשאל מה קרה, אמר בשמחה: "נולדה לי אחות ‏ והייתי צריך לטפל באחי הצעיר בזמן העדרה של אמי". אז גם ביקש מאמו ‏ שתביא את הפעוטה לבית-הספר בהפסקה הגדולה כדי לשחק אתה. הוא היה ‏ נער רגיש, ישר עד מאוד, אוהב את הבריות, בן מסור, אח טוב וחבר נאמן.‏ שמואל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והוצב לסיירת "חרוב", שם עבר ‏ תקופת אימונים והשתלם בקורס צניחה. חברו, יונה אבנר, מספר עליו: ‏ ‏"…לשמוליק היה סגנון דיבור מיוחד, אולי של משורר… בתחילה החבר'ה לא ‏ הבינו מה קורס, אך במשך הזמן נדבק סגנונו גם בנו, ולא פעם היה אחד ‏ מהחבר'ה מעיר לחברו: "תפסיק לדבר מינטוסית, זה לא מתאים לך". שמוליק ‏ היה חביב ונערץ על הכל. בהפסקות שבין האימונים, כשהיית עומד מן הצד, ‏ היית רואה את כל החבר'ה מקיפים את שמוליק ומתגלגלים מצחוק לשמע ‏ בדיחותיו וסיפוריו. לחבר'ה קרא תמיד בשמות מצחיקים. כששמוליק נעדר ‏ יום-יומיים, הורגש חסרונו מאוד, כי הצליח תמיד להחדיר אווירה חמה גם ‏ בזמנים קשים. מעולם לא למד מוסיקה, אך התברך בחוש מוסיקלי מפותח. ‏ לא פעם יכולנו לראותו יושב ליד הפסנתר, או לוקח לידיו גיטרה ופורט ‏ להנאתו". משמוליק קרן הרבה יותר מאשר חן נעורים. קרנה ממנו התלהבות ‏ אמיתית והרבה כנות: אותה כנות המולידה אומץ להיות נאמן לעצמו, ‏ לדעותיו ולרגשותיו ואומץ לבטא אותן. זו הייתה כנות הנובעת מכבוד עצמי. ‏ הוא ניחן בנפש רגישה, באוזן קשובה לצליל ובעין פקוחה לצבע. ועוד ניחן ‏ ברעב הנפלא לדעת, לאהוב, לחוות, לחיות, לחשוב ולחקור. עם פרוץ מלחמה ‏ נשלחה הפלוגה שלו לסיני, והוא השתתף בקרבות הבלימה הקשים נגד ‏ המצרים. במהלך הקרבות חצתה הפלוגה את התעלה ונכנסה לעיר סואץ. ‏ בקרב שהתחולל בשערי העיר ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) נפגע ‏ שמוליק ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר ‏ אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ במכתב למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון, משה דיין: "שמואל היה חייל ‏ מסור וחבר נאמן. היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק".‏ דברים לזכרו ראו אור בספר "סיירת חרוב". ‏ מינטוס שמואל, יהי זכרו ברוך.‏