יוחנן מנור (מילר)

תאריך לידה:
13 בדצמבר 1941
תאריך נפילה:
18 באוקטובר 1973
דרגה:
סרן
שנת נפילה:
1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 66 - 546; 7063; 7
מקום קבורה:
גבעת-חיים מאוחד
קורות חיים:
יוחנן, בן גרדה ורודולף ז"ל, נולד ביום כ"ב בכסלו תש"ב (13.12.1941) ‏ בלייפציג שבגרמניה. לאחר מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה נפטר אביו, ‏ עלתה אמו עם יוחנן ואחיו ארצה בשנת 1948. בתחילה גרו ברמת השרון, ‏ אחרי-כן באילת השחר ובשנת 1953 עברה המשפחה לקיבוץ גבעת חיים ‏ מאוחד. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון ‏ במשק.‏ יוחנן גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1961 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות ‏ השלים קורס צניחה ואחרי-כן סיים בהצטיינות קורס מפקדי כיתות. בתקופת ‏ שירותו הסדיר עבר קורס קצינים והיה לקצין בחיל-הצנחנים. בתקופה זו נשא ‏ לאישה את רעיה, חברתו למשק ועמה הקים משפחה.‏ בתום שירותו הסדיר חזר יוחנן למשק והשתלם בעבודה בבית החרושת "גת", ‏ מקום שם עבד עוד טרם גיוסו לצבא. במסגרת תפקידו יצא ללמוד ‏ הנדסת-מכונות במדרשת רופין ובתום לימודיו הוסמך כהנדסאי-מכונות. הוא ‏ חזר לבית-החרושת והיה אחראי לציוד המכני בו ולאחזקתו. שעות רבות ‏ הקדיש לתפקידו והיה עובד ללא ליאות. בכל שעה משעות היום והלילה עשוי ‏ היה לחוש לבית-החרושת, כדי לפתור בעיות שהתעוררו בהעדרו. במסגרת ‏ תפקידו בצבא היה נקרא לתקופות של שירות מילואים והרבה להשתתף ‏ באימונים ובקורסים חיליים שונים. כשפרצה מלחמת ששת הימים גויס עם ‏ יחידתו והשתתף בקרבות לשחרור ירושלים. במהלך הקרבות פרץ עם חייליו ‏ לגבעת התחמושת ולחם בקרב האכזרי, העקוב מדם. לאחר בקרב נותרו ‏ בחיים קומץ לוחמים וביניהם יוחנן, שנפצע. הוא חזר למשק ולאחר חצי שנה ‏ נולד בנו בכורו והוא קרא שמו דרור, לפי המשפט החרות במדלית הצנחנים ‏ ‏"ולחומותיך קראנו דרור". בפרוץ מלחמת יון-הכיפורים, גויס ונשלח לחזית ‏ הדרום. ביון כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) יצא עם יחידתו לחלץ כוח ‏ טנקים, שנקלע לקרב במתחם "אבו-סולטאן". בהגיעו למקום, נפגע כלי רכבו ‏ פגיעה ישירה וסרן יוחנן נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. השאיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ‏ ‏(דרור, סמדר, זמיר ודורון), אם ואח. בנו דורון נולד ארבעה חודשים לאחר ‏ המלחמה והוא לא זכה לראותו.‏ חבריו ספרו עליו בערב שנערך לזכרו: "כשרעיה ויוחנן נישאו, היה חדרם מרכז ‏ לבני הכיתה. אצלם התאספו מדי ערב שבת כל החברים ושם הייתה האווירה ‏ ‏"כמו בבית", כי יחסי הרעות היפים בינו לבין רעייתו והאווירה הנעימה בבית, ‏ השרו על כל הסובבים הרגשות ביתיות. יוחנן היה סגור מטבעו, אך יחד עם ‏ זאת אהב להתבדח ולהתלוצץ. בחוג מצומצם ובקרב משפחתו בא לביטוי חוש ‏ ההומור המיוחד שלו, שלעתים אף היה הופך למעשה קונדס ושובבות. ‏ למשפחתו הקדיש את מרב זמנו. הוא היה אב אוהב ומחנך, בעל מסור לאשתו ‏ ובן קשור לאמו. לנו, בני מחזורו, קשה להספיד את יוחנן. אין בנו הכוח ‏ להעלות בכתב את אשר אנו מרגישים…"‏ מנור (מילר) יוחנן, יהי זכרו ברוך.‏
לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 13הדלק נר