אבינעם עמיחי (חיימוביץ)

תאריך לידה:
28 במרץ 1945
תאריך נפילה:
18 באוקטובר 1973
דרגה:
סמ"ר
שנת נפילה:
1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 71 - 565; 9264; 9
מקום קבורה:
כפר עציון
קורות חיים:
אבינעם, בן לאה ושלמה, נולד ביום י"ד בניסן תש"ה (28.3.1945) בכפר עציון. ‏ את לימודיו היסודיים התחיל בבית-הספר "תחכמוני" בבית-ים וסיים ‏ בבית-הספר "יבנה" ברמת-גן. אחרי-כן למד בבית-הספר התיכון עירוני-דתי ב' ‏ בתל-אביב וסיים את לימודיו בישיבה-יוניברסיטי בניו-יורק. אבינעם בילה את ‏ שלוש שנים חייו הראשונות בחברת ילדים מאושרת, בנוף הררי קסום בכפר ‏ עציון, שהוריו היו מראשוני מיסדיו. עם נפילת הגוש המשיכו הילדים לשמור ‏ על קשר ביניהם, וחלמו על שיבה לכפר עציון. אבינעם עבר לגור עם משפחתו ‏ ברמת-גן, ומלבד קשריו הממושכים עם חבריו מהכפר, קשר קשרים חדשים ‏ עם חברים-שכנים. כילד אהב אבינעם את הבדיחה, את המשק ואת מעשי ‏ המשובה, אך תמיד עשה הכל בתמימות, ללא כוונה להרע. למרות שובבותו ‏ בבית-הספר וחוש ההומור שלו בכיתה, ולמרות שלא הקדיש זמן רב ‏ ללימודים, היה אבינעם תלמיד טוב. הוא היה חבר בתנועת הדתית ‏ ‏"בני-עקיבא", בה נמשך פיתוח הכרתו החלוצית, שנטעו בו הוריו. למרות ‏ שהתגורר בעיר ראה את עצמו כ"קיבוצניק בדרך", וחיי העיר לא נראו לו. ‏ בהיותו כבן שש-עשרה נסע עם הוריו לארצות הברית, שמה יצאו בשליחות. ‏ היה זה משבר קשה לאבינעם, שנאלץ להינתק מחבריו בארץ, ושלא אהב את ‏ אורח החיים האמריקני. בשל החלפת בתי-הספר, לא סיים אבינעם את ‏ לימודיו באותה שנה שסיימו שאר בני גילו, והיה עליו לדחות את גיוסו בשנה. ‏ אולם רצונו העז לצאת עם חבריו לקבוצה לשרת בקיבוץ במסגרת הנח"ל, ‏ דחף אותו להשלים בחמישה שבועות את לימודי הבגרות ולסיים בהצטיינות. ‏ הוא חזר ארצה בזמן והתגייס עם שאר בני קבוצתו, כשמשפחתו נשארה עדיין ‏ בארצות הברית.‏ אבינעם גויס לצה"ל בסוף ינואר 1962 במסגרת הנח"ל הדתי, יחד עם חבריו ‏ הוותיקים מהכפר. כחלק ממסלול הנח"ל היו אבינעם וחבריו בשל"ת בקיבוץ ‏ שדה אליהו, אך אבינם לא מצא שם את מקומו. שדה אליהו היה משק ‏ מבוסס, ואבינעם לא ראה בו אתגר. הוא רצה לבנות בכוחות עצמו. אבינעם ‏ הוצב לשרת בחיל הרגלים ביחידת צנחנים, ולאחר הטירונות השתלם ‏ בקורסים לצניחה ולמ"כים חי"ר. עם סיום קורס המ"כים הוצע לו ללכת ‏ לקורס קצינים, אולם אבינם בחר להמשיך לשרת במסגרת יחידתו כסמל ‏ מחלקה. במשך הזמן מונה אבינעם, שכינויו בצבא היה "פחפח", לרס"פ, ‏ ובתפקידו זה שמר על סדר ומשמעת ביחידה. הוא עשה זאת באמצעות שכנוע ‏ ומילה מבדחת, במקום הצעקות והעונשים המקובלים. בתקופת שירותו ‏ הסדיר השתתף אבינעם במלחמה במסתננים.‏ בתום שירותו הסדיר נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. עם צאתו ‏ לחיים אזרחיים החל אבינעם ללמוד הנדסת מכונות בטכניון. במשך כל שנות ‏ לימודיו חלם על היום שלא ישב רכון על שרטוטים, אלא ילבש סרבל ויצא ‏ לעבוד. כשפרצה מלחמת ששת הימים הצטרף אבינעם אל יחידתו ויחד עם ‏ חבריו לחם לשחרור ירושלים, ואחרי-כן לשחרור כפר עציון. וכשהפך החלום ‏ הישן לחזור למקום הולדתו למציאות - הפך כפר עציון למרכז חייו. אבינעם ‏ הצטרף אל חבריו כדי להקים מחדש את ביתם שחרב. בתחילה חשב אבינעם ‏ להמשיך את לימודיו בטכניון כחבר קבוצה, אך עם הגיעו לכפר עציון מצא ‏ פורקן למאוויו בעבודה השוטפת, והוא ויתר על המשך הלימודים והתמסר ‏ לחיי הכפר. עיקר פעולתו במשק הייתה במפעל המתכת, שם הצטיין ביכולת ‏ טכנולוגית ובכושר ניהול. הוא השקיע את כל זמנו בעבודה, ועשה הכל כדי ‏ להוביל את המפעל להישגים. במשק הפך אבינעם ל"פותר בעיות קבוע" בכל ‏ הקשור למערכת החשמל, תיקון מכונות ומכוניות - תמיד נכון לעזור, הן ‏ בעבודה והן בחיי היום-יום של חברי הקבוצה. אף שהתרחק מעסקנות היה ‏ אבינעם ער לבעיות הקבוצה ולמתרחש בה, והיה פעיל בליבון בעיות החברה. ‏ לנגד עיניו עמדו תמיד הצרכים הטבעיים של האיש החי במשק. הוא אהב את ‏ השיחה הקלה והתבטא בהערות ובבדיחות הדעת, אולם מתחת לקליפת ‏ הקלילות וההופעה המחוספסת התגלתה נפש רגישה ושכן מוח חושב ‏ ומעמיק. אבינעם שאף ליסודיות. לחקירת כל דבר עד סופו ולראייה למרחוק, ‏ תכונות שהביאו אותו למחשבה מקורית ומעמיקה, בלי לקבל דברים ‏ כפשוטם. היו לו דעות רציניות למדי בענייני העולם, המדינה והחברה, אך ‏ הוא העדיף את הגישה העקיפה, האנושית והחיה, על פני התבטאות בפומבי. ‏ כשדיבר בלטו יושרו וכנותו של אבינעם, שאמר תמיד את אשר בלבו, ולא ‏ ניסה להתבלט או למשוך תשומת לב. בעיקר ראה אבינעם בעשייה ערך ‏ כשלעצמו, היא הייתה העיקר, ובה מצא את סיפוקו האישי. תכונותיו הפכו ‏ אותו למוקד בחיי הכפר, ורכשו לו חברים רבים. גם בהיותו רחוק מבית הוריו ‏ לא נותקו קשריו של אבינעם עם משפחתו. יחסיו עם הוריו היו חבריים, ‏ כמעט ללא מחיצות, ונשמרו לאורך כל שנות חייו, גם כשהקים לו בית בכפר ‏ עציון. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (18.10.1973), ממערב לתעלת סואץ, נפגע ‏ אבינעם בעת לחימה בקומנדו המצרי. הוא נהרג והובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין בכפר עציון. השאיר אחריו אישה - סנדי, ושלושה ילדים - ‏ אורית, רוני בת-ציון ולוי יעקב, שנולד ימים ספורים לפני מלחמת ‏ יום-הכיפורים, ואבינעם לא הספיק להשתתף בטכס הכנסתו בבריתו של ‏ אאע"ה, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ לאחר מותו הוקדשה חוברת "במחננו", חוברת קבוצת כפר עציון, לזכרו של ‏ אבינעם, ובה דברי חברים על דמותו ועל פעלו; ביטאון הקיבוץ הדתי ‏ ‏"עמודים", פרסם רשימה לזכרו של אבינעם; מפעל המתכת בכפר עציון, ‏ שאבינעם ניהל אותו, טבע לזכרו תבנית נוי ובה דוגמאות של החלקים שייצר ‏ המפעל במסגרת פרויקט ראשון שאבינעם תכנן וביצע.‏ עמיחי (חיימוביץ) אבינעם, יהי זכרו ברוך.‏
לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 9הדלק נר