ניסים עמיחי (ציפרוט)

ניסים, בן קדן ושבתאי, נולד ביום ב' באלול תש"ה (11.8.1945) באיזמיר ‏ שבתורכיה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"ט (1949). הוא למד ‏ בבית-ספר בבת-ים, שם השתקעה משפחתו. ניסים ובני משפחתו נתקלו ‏ בתחילה בקשיי קליטה, אולם הוא הצליח להתאקלם עד מהרה בחברת בני ‏ גילו והיה הרוח החי בחבורת הצעירים בשכונת מגוריו. מטבעו היה נער עליז ‏ והשתתף במעשי הקונדס ובתעלולים של בני הנעורים, אך יחד עם זאת ידע ‏ לנהוג רצינות ובגרות, כשהיה צורך בכך. לאחר שסיים את לימודיו יצא לעבוד ‏ כדי לסייע למשפחתו. ניסים היה חבר בתנועת "הצופים" ויחד עם חבריו ‏ לגרעין הצטרף לקיבוץ בית-העמק. הוא מצא את מקומו בקיבוץ, אהב את ‏ עבודתו והשתלב האורח החיים המיוחד. הוא החל לעבוד במוסך לתיקון ‏ טרקטורים ואחרי-כן עבר לעבוד במסגריה. הוא עבד במסירות ובחריצות ‏ וחבריו מעידים כי נהג להשכים קום והגיע למקום העבודה בבוקר, לפני כל ‏ העובדים האחרים. הוא היה זריז בעבודתו, שפע מרץ וחיוניות, הקפיד על ‏ שמירת הסדר ודרש שלמות בביצוע. בעבודתו שילב רצינות ויסודיות עם חוש ‏ הומור ובכך השרה אווירה נעימה וחברית סביבו.‏ ניסים גויס לצה"ל בסוף יולי 1963 ויחד עם חבריו לגרעין מתנועת "הצופים" ‏ הצטרף לשורות הנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות השתתף בקורס צניחה ‏ והוסמך לענוד כנפי-צנחן. כמו כן השתלם בקורס למפעילי מקלעים כבדים ‏ ואחרי-כן סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות. ביחידתו נחשב חייל ממושמע ‏ שמילא בדייקנות ובשלמות את כל אשר הוטל עליו לעשות. מאחר שהיה בעל ‏ כושר גופני מעולה התנדב תמיד לכל משימה שדרשה כוח פיסי. למרות שלא ‏ אהב את חיי הצבא, יצא ברצון לכל משימה והיה לוחם מעולה, אמיץ-לב וקר ‏ רוח.‏ במחצית נובמבר 1965 שוחרר ניסם מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים ‏ של חיל-הצנחנים. ביחידה זו היה נקרא לתקופות מילואים ועמה השתתף ‏ בקרבות לכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים. כמו-כן השתתף בקרבות ‏ מלחמת ההתשה ובפעולות נגד מחבלים בבקעת הירדן.‏ לאחר השחרור, וכיוון שידע כי יפנה לחיי הקיבוץ, יצא לשנת עבודה בעיר ‏ ואת משכורתו נתן למשפחתו. לימים נשא לאישה את חברתו לקיבוץ, עמירה, ‏ והקים עמה קן משפחה חם. ברבות הימים נולדו בנו אילן ובתו גליה והוא ‏ היה להם אב מסור ואוהב. יחד עם זאת שמר גם על קשר הדוק עם בני ‏ משפחתו שבעיר. הוא היה בעל לב מבין ונפש חפצה, שחברים רבים באו אליו ‏ כדי לשאול בעצתו ולספר לו על לבטיהם. ייחודו היה באהבת האדם שבו ‏ ונכונותו לעזור לכל אדם בחפץ לב. את שעות הפנאי שלו הקדיש לעיסוק ‏ בתחביביו הרבים. הוא אהב לצייר והתעניין בפיסול ובמלאכת יד. להנאתו ‏ יצר חפצי נוי, רהיטים וכלי בית. הוא אהב להאזין למוסיקה, נהנה ממוסיקה ‏ ספרדית ובעיקר משירים ופזמונים עבריים, ששר הזמר האהוב עליו - יורם ‏ גאון. ניסים היה ספורטאי נלהב, הצטיין במשחק הכדורגל והשתתף במפעלי ‏ ספורט עממיים כדוגמת צעדת ארבעת הימים. במלחמת יום-הכיפורים ‏ השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום ‏ ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), יצא ניסים עם מחלקת ההנדסה למשימה ‏ קרבית באזור חאן-ארנבה. תוך כדי תנועה נפגע הזחל"ם שלו פגיעה ישירה ‏ מאש האויב וניסים נהרג יחד עם כל הלוחמים שבזחל"ם. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית העמק. השאיר אחריו אישה, בן ובת, ‏ הורים, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "ניסים ז"ל שירת ‏ בגדוד צנחנים של חיל הרגלים. הוא היה חייל מסור, חבר מצויין ואהוד על ‏ מפקדיו ועל חבריו לנשק".‏ חבריו לקיבוץ הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו. ‏ עמיחי (צ'יפרוט) ניסים (ודרי), יהי זכרו ברוך.‏