אליאב עניא

אליאב, בן תמר וסעדיה, נולד ביום י"ט בניסן תש"י (6.4.1950) בתל-אביב. ‏ הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם משה הס בתל-אביב, ואחר כך למד שנה ‏ אחת בבית-הספר "טכניכון". נער עירני ואוהב חיים היה אליאב. בבית הוריו, ‏ יוצאי תימן, הכיר את מסורת יהודי תימן המפוארת, ידע שמחות וחגיגות ‏ ולמד ערכים ומידות נאות. הוא היה יפה תואר, בעל בלורית שחורה ועיניים ‏ כהות, שנשקפה מהן חכמה ואהבת הבריות. תלמיד שקדן היה וגם כשעזב את ‏ מסגרת הלימודים הרשמית, המשיך לקנות דעת ולהרחיב את אופקיו. מטבעו ‏ היה סקרן וביקש להכיר כל דבר חדש שנגלה לו. בין חבריו נודע אליאב כידיד ‏ נאמן, שאינו רק נאה דורש כי אם גם נאה מקיים. הוא עזר לחבריו בנכונות ‏ ובמאור פנים, אפילו על חשבון זמנו ונוחיותו. על ענוותנותו של אליאב סיפר ‏ אחד מידידיו: "אליאב הטוב ואיש האמת נחבא תמיד אל הכלים. לא היה בו ‏ שמץ של גדלות ויהירות, לא ניכר בו שום סימן של התנהגות סנובית". דייקן ‏ היה, הקפיד לשמור על כללים של דרך-ארץ ונאבק תמיד למען עניין שנחשב ‏ בעיניו צודק. תחביביו העיקריים היו שירה וזמרה. קולו הערב הוסיף לאווירה ‏ הנעימה ששרתה בבית הוריו בערב החג. בזכות שובבותו ואישיותו התוססת ‏ גדולה הייתה הצלחתן של חגיגות ומסיבות משפחתיות. כשמלאו לו ט"ו שנים ‏ החל לעבוד כחשמלאי רכב וזמן-מה לפני מועד גיוסו לצה"ל עבד כחקלאי ‏ בקיבוץ מעגן. אליאב היה בן מסור להוריו ואח נאמן לשלושת אחיו, וסייע ‏ להם גם בעצה וגם במעשה. לכל מיודעיו הוא זכור כעלם גבה-קומה, מוצק ‏ ויפה תואר.‏ אליאב גויס לצה"ל במחצית מאי 1968 והתנדב לסיירת "חרוב". לאחר ‏ הטירונות השתלם בקורס צניחה שבסיומו הוסמך לענוד כנפי צנחן. מפקדיו ‏ שבחו את מסירותו והמליצו על שליחתו לקורס מ"כים. הוא סיים את ‏ השתלמותו בקורס בהצלחה רבה והוצב ביחידת חיל רגלים מוצנח. הוא היה ‏ חייל למופת, ביצע כל משימה שהוטלה עליו בלא דופי, התנדב לפעול בשעות ‏ מצוקה ועודד את רוח חבריו בחיוך לבבי ובדברים נבונים. הוא אהב את ‏ החיים ואהב לבלות, אך גם ידע, שכל אזרח במדינת ישראל חייב לתת את ‏ זמנו ומרצו למען ארצו.‏ במאי 1971 לאחר שסיים אליאב את תקופת שירות החובה שלו, הוצב ‏ ליחידת מילואים, ולפרנסתו עבד כטרקטוריסט. כשפרצה מלחמת ‏ יום-הכיפורים נקרא אליאב אל יחידתו בעיצומו של יום התענית. הוא נשלח ‏ לחזית הדרום ויותר משבועיים פעל בקרבות הבלימה כרב-סמל פלוגתי. יחד ‏ עם יחידתו נלחם בעוז ובחירוף נפש בכוחות המצרים משני עברי התעלה. ‏ ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) נפגע ונהרג בשערי העיר סואץ מכדורי ‏ צלף מצרי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. ‏ השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "אנו הכרנו את ‏ אליאב בשעותיו הגדולות וראינו מקרוב את גבורתו ואומץ לבו, את עזרתו ‏ ודאגתו לחיילי פלוגתו, שהתבטאו בכל פרט קטן, החל במזון וציוד וכלה ‏ בתמיכה ועידוד לחיילים שהיו זקוקים לכך. בתפקידו כרב-סמל פלוגתי שימש ‏ אליאב כתובת לכל חייל שהתעוררה אצלו בעיה. אליאב פתר תמיד כל בעיה ‏ לשביעות רצונם של החיילים ושל המפקדים".‏ בני משפחת עניא תרמו לזכר בנם, אליאב ז"ל, ספר תורה לבית-הכנסת ‏ בגבעתיים ונטעו עץ לזכרו ביער המגינים של הקרן הקיימת לישראל; הוריו ‏ ומוקיריו של אליאב הוציאו לאור חוברת ובה דברים על אישיותו ועל דרכו. ‏ עניא אליאב, יהי זכרו ברוך.‏