משה פוקס

משה, בן אהובה ואברהם, נולד ביום ו' בתשרי תש"י (29.9.1949) ‏ בפתח-תקוה. הוא למד שם בבית-הספר היסודי "נוה עוז" ואחרי-כן למד שנה ‏ אחת בבית-הספר התיכון על-שם אחד-העם ושנתיים בבית-הספר "אורט" ‏ בכפר סבא. משה היה תלמיד מצוין אהב בעיקר את לימודי ההיסטוריה ‏ והגיאוגרפיה. הוא הקדיש זמן רב לקריאת ספרים, וביית-הספר המקצועי ‏ הצטיין בעיקר במקצועות הטכניים. הוא היה ספורטאי מצטיין. כנער שיחק ‏ בכדורגל בקבוצת "הפועל" פתח-תקוה ואחרי כן, כשהיה חבר ב"אגד", שיחק ‏ בנבחרת הקואופרטיב ואף נפצע כמה פעמים על מגרש הכדורגל. משה היה ‏ צעיר פעלתן, נמרץ ורב יזמה. הוא היה גבה קומה, בעל כושר גופני מעולה ‏ ובעל ידיים אמונות במלאכות ממלאכות שונות. מטבעו היה טוב לב, בן ‏ מסור להוריו ובעל נאמן לרעייתו, איש משפחה למופת שטיפח את ביתו ‏ ועשה הכל למען משפחתו.‏ משה גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1968 והתנדב לצנחנים. לאחר תקופת ‏ הכשרה עשה ימים רבים באזור תעלת סואץ והשתתף במלחמת ההתשה ‏ ובמרדפים אחרי מחבלים.‏ אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר הצטרף לקואופרטיב "אגד" כחבר. תחילה ‏ עבד במקצועו, מכונאי וחשמלאי-רכב, ואחרי-כן החל לעבוד כנהג. הוא אהב ‏ את מקצועו, עשה מלאכתו באחריות ובתושייה והיה אהוב מאוד על חבריו ‏ לעבודה. נוסעים שנסעו עמו בקביעות בקו הקבוע שלו - תל-אביב-חיפה - ‏ ציינו את יחסו הטוב לנוסעים, את נימוסיו הטובים ואת הליכותיו הנעימות. ‏ תמיד קידם כל נוסע בסבר פנים יפות. חבריו ב"אגד" מעידים, כי תרם רבות ‏ לקואופרטיב ולעבודתו, בעיקר כשעבד במוסך בתל-אביב. הוא עבד שם ללא ‏ ליאות ועשה לילות כימים כדי לתקן ולשפר את רמת הטיפול בכלי הרכב של ‏ החברה. אחד מחבריו כתב עליו כי ניסה לתרום גם ל"אגד" מן המסורת שספג ‏ בצנחנים. במלחמת יום-הכיפורים היה משה נהג ביחידה של חיל-הרפואה, ‏ שפעלה לצד יחידות שריון בגזרת תעלת סואץ. היחידה עברה מסלול קרבות ‏ קשה בסיני. מפקדו כתב כי משה, אף שהיה נהג במקצועו ביחידה, "היה ‏ מנהיג במרצו הסוחף ובלהטו, בו הדביק אחרים". למרות שלא היה מיועד ‏ ללכת עם הכוח הפורץ, שחצה ראשון את התעלה, התנדב שמה לנהוג את ‏ הרכב הרפואי והיה בין ראשוני הצולחים. הוא נפגע ונהרג בהפגזה מעברה ‏ המערבי של התעלה, ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) והובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אישה ובן, שהיה ‏ בן 3 חודשים כאשר נפל אביו, הורים ואח.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי משה "ידע לדחוף, לתקן, ‏ לעזור - והכל בשמחה ובמסירות, בלהט בלתי-נלאה".‏ אלמנתו והוריו של משה הנציחה את זכרו בהקמת אתר-הנצחה בבית-הספר ‏ לדוגמה בנוה-עוז; דברים לזכרו ולדמותו פורסמו בחוברת של "אגד" לזכר ‏ חברי הקואופרטיב, שנפלו במלחמה, וכן בחוברת זיכרון של בית-הספר ‏ התיכון-עירוני על-שם אחד-העם בפתח-תקוה. ‏ פוקס משה, יהי זכרו ברוך.‏