מנחם פיינבלט

מנחם, בן לוטי ודוד, נולד ביום י"א בניסן תשי"ב (6.4.1952) בפרדס חנה. הוא ‏ למד בבית-הספר היסודי "אלונים" בפרדס חנה, והמשיך בלימודים על-יסודיים ‏ בבית-הספר התיכון האזורי בפרדס חנה, במגמה ההומניסטית. בקיץ 1970 ‏ עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. "נחמי", כך כינו ההורים, האח זכריה והאחות ‏ שושי את מנחם אהובם. נחמי היה יקר לכל בני משפחתו וידידיו בשל טוהר ‏ מידותיו, יושרו ועדינות נפשו. בבית-הספר היה תלמיד חרוץ, ששאף באמת ‏ ובתמים לרכוש דעת. בבית-הספר התיכון בפרדס חנה התחבב מאוד על מוריו, ‏ שציינו פה אחד את שקדנותו ואת התמדתו בלימודים. הוא היה חובב ספורט ‏ ושיחק בכדורעף בקבוצת "הפועל" פרדס חנה. כמו-כן השתתף בפעילות של ‏ הגדנ"ע, ויצא עם חבריו למסעות ולטיולים לאורכה ולרוחבה של הארץ. הוא ‏ הכיר שבילים נסתרים ופינות חמד חבויות, שאל ודרש בשמות צמחים ‏ ופרחי-בר. נחמי היה עלם גבה-קומה ויפה, בעל עיניים חומות, מלאות טוב-לב ‏ ואהבת הבריות, ובלורית שיער, שהתנוססה על מצחו הרחב.‏ מנחם גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1970 והוצב לחיל הרגלים. אחיו, זכריה, ‏ סיפר, שבסדרת מבדקים שקדמו לגיוסו, נתגלו אצל מנחם נתונים מתאימים ‏ לקורס טיס. לאחר שהשתלם בקורס צניחה והוסמך לענוד כנפי צנחן. ‏ בהמלצת מפקדיו נשלח לקורס מ"כים וסיים את לימודיו בו בציון גבוה (85). ‏ בתקופת שירותו ביחידת צנחנים נקרא שנית לחיל האוויר. "המפקדים ביקשו ‏ אותו להצטרף לקורס טיס, אך נחמי היה עקבי בסירובו ונדר בלבו נדר, לא ‏ להיפרד מעל חבריו לפלוגה", נזכר זכריה. לאחר שהצליח יפה בכל תפקידיו ‏ נשלח בחורף 1972 לקורס קציני חיל רגלים. לאחר שעמד בו בהצלחה, הוצב ‏ בתפקיד מפקד מחלקה בבסיס הטירונים הראשי של צה"ל. באוגוסט 1973 ‏ הועלה נחמי לדרגת סגן והחל לשרת בצבא הקבע. עוד בתקופת שירותו תיכנן ‏ את עתידו. הוא חלם על טיול ממושך באירופה עם ידידיו, ועל לימודים ‏ בפקולטה למשפטים באחת האוניברסיטאות בארץ. "אני חושב שכוונתו ‏ הייתה לעסוק בעריכת-דין, בשותפות אתי", אמר זכריה, עורך-דין במקצועו. ‏ כשהיה מנחם מבקר בבית הוריו בחופשותיו, ביקש תמיד לשמוע מפי יקיריו ‏ על כל אשר התרחש בתקופת היעדרו. על עצמו לא הכביר מלים ולא התרברב ‏ בהישגיו. "הוא התייחס לחובת השירות כאל דבר המובן מאליו, והיה נכון ‏ לתרום מלוא מרצו למען האדרת כוחה של מדינת ישראל", סיפרו רעיו. ‏ כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים שירת מנחם בבסיס טירונים במרכז הארץ. ‏ הוא התלבט בין הצורך להישאר עם חניכיו, לבין רצונו העז לתרום את חלקו ‏ למאמץ המלחמתי. לאחר שעות של לבטים החליט להצטרף אל פלוגתו של ‏ אחיו, זכריה. כתירוץ על יציאתו השאיר ביחידתו הודעה שאחיו נפצע, ‏ כביכול, במהלך הקרבות והלך יום תמים בשבילי רמת הגולן כדי למצוא את ‏ האח "הפצוע". בערבו של יום כ"א בתשרי הצליח נחמי לגלות את פלוגת ‏ המילואים שזכריה שירת בה, והסתפח אליה. מנחם היה בין הלוחמים ‏ האמיצים שנאבקו על כיבוש החרמון. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (21.10.1973) ‏ נפגע מנחם ונהרג במהלך הקרב על החרמון, ב"מוצב הפיתולים". הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפרדס חנה. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.‏ בדברי הערכה למנחם ז"ל ציינו מפקדיו, שהוא היה מפקד יעיל, אמיץ לב ‏ ומסור, אהוד על מפקדיו ועל פקודיו. ‏ פינבלט מנחם, יהי זכרו ברוך.‏