עמירם פרלמוטר

עמירם, בן זהבה ואברהם, נולד ביום כ"א בטבת תשי"א (30.12.1950) ביפו. ‏ הוא למד בבית-הספר היסודי "עתיד" ברמת-גן ובבית-הספר התיכון "בליך" ‏ ברמת-גן. מילדותו היה עמירם תלמיד טוב, לא התקשה בלימודים והיה אהוד ‏ על מוריו ועל חבריו. הוא היה חבר בתנועת "הצופים" ועבר קורס מ"כים ‏ במסגרת הגדנ"ע. כחובב קריאה היה לו אוסף-ספרים גדול, ומלבד הקריאה ‏ הקדיש הרבה מזמנו הפנוי לציור. מטבעו היה עליז, אופטימי ומלא-חיים ‏ ועליצות, אך ידע גם להיות רציני בעניינים בעלי חשיבות, שכן היה רגיש, ישר ‏ ובעל-מצפון. מאז ומתמיד היה חברותי ואהב את חברת ידידיו, שרחשו לו ‏ חיבה רבה וכינוהו בשם עמי. היו לו השקפות ברורות ונחרצות בעניינים ‏ חברתיים ופוליטיים, ובכל הקשור לזכויותינו בארץ ולבעיותיהם של הערבים.‏ עמירם גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר ‏ הטירונות ולאחר שעבר קורס צניחה, השתלם בקורס לקשרים גדודיים ‏ ובקורס מ"כים והוצב לסיירת "חרוב". הוטל עליו תפקיד מ"כ והוענקה לו ‏ דרגת רב-טוראי. הוא היה חייל מסור, חבר מצוין ואהוד על חבריו. לדברי היה ‏ ‏"לוחם אמיץ וחייל למופת". על-אף שלא אהב את המסגרת הצבאית ושנא ‏ מלחמות, מילא תמיד את כל התפקידים והמשימות שהוטלו עליו בנאמנות ‏ ובאומץ רב. מפקדו סיפר כי הוא "דאג לפקודיו כמו לאחיו בתקופות קשות ‏ של לחימה". עם חייליו בסיירת השתתף במרדפים בבקעה ודעותיו בעניינים ‏ שונים לא פגמו מעולם בנכונותו להקרבה ובחירוף-הנפש שגילה בקרב.‏ אחרי השחרור, כשהיה בן עשרים ושתיים נסע לאיטליה, שם למד במשך שנה ‏ בפקולטה לארכיטקטורה בפירנצה ונשא אישה. בקיץ 1973 חזר לארץ ‏ לחופשה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף עמירם בקרבות נגד המצרים משני ‏ עברי תעלת סואץ ויצא בהם בשלום. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) ‏ חדרה יחידתו לעיר סואץ בעברה המערבי של התעלה. יחד עם חייליו השתתף ‏ בקרב הקשה והאכזרי שהתחולל שם ותחת אש-תופת המשיך והתקדם אל ‏ יעדו, עד שנפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי ‏ בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים ואחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת ‏ סמל.‏ הוריו תרמו ספרים לספרייה על-שמו, שהוקמה בבית-הספר "תלפיות-מזרח" ‏ בירושלים ולוח-זיכרון הוצב הב.‏ פרלמוטר עמירם, יהי זכרו ברוך.‏