ראובן פרץ

ראובן, בן רבקה ורפאל, נולד ביום ט' בתשרי תש"ו (16.9.1945) בסליון ‏ שבבולגריה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. הוא למד בבית-הספר ‏ היסודי על-שם יוסף חיים ברנר בכפר-סבא והמשיך בלימודיו בבית-הספר ‏ התיכון-חקלאי בבן-שמן. הוא היה נער טוב לב, ישר וחברותי. רבים חיבבו ‏ אותו בשל מזגו הטוב וידידותו הכנה. תמיד היה בן מסור להוריו ואח טוב ‏ ולאחותו, אהב אותם והם אהבו אותו.‏ ראובן גויס לצה"ל במחצית יוני 1963 והתנדב לנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות ‏ השתלם בקורס לקשרים גדודיים, בקורס מ"כים חי"ר ובקורס צניחה.‏ לאחר שסיים את שירותו הצבאי הסדיר עבד כדי לאסוף כספים למימון ‏ לימודיו באוניברסיטה בפקולטה לחקלאות. אולם בשל המיתון נאלץ לעזוב ‏ את מקום עבודתו בתל-אביב ועקר לערד. ימיו הראשונים בערד היו קשים, אך ‏ בהיותו שתקן ומסוגר מטבעו, לא סיפר לבני משפחתו דבר וחצי דבר והם לא ‏ ידעו על הקורות אותו ועל קשייו. עד מהרה מצא עבודה במפעל "תמרות" ‏ שלחוף ים המלח. הממונים עליו חיבבוהו מאוד על שהיה עובד טוב, דייקן ‏ ואחראי. לא עברו חודשים מעטים ופרמה מלחמת ששת הימים. במלחמת ‏ ששת הימים לחם בשורות הצנחנים בבית-הספר לשוטרים ועל "גבעת ‏ תחמושת" בירושלים. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו ומילא כל ‏ משימה שהוטלה עליו בדייקנות. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו ‏ ‏"אות מלחמת ששת הימים". לאחר ששב מהמלחמה נאלץ לעזוב את מקום ‏ עבודתו והחל לעבוד בבאר-שבע, במשרד לאבטחה, חקירות ושמירה. בזכות ‏ חריצותו ושקדנותו הרבה עלה אט-אט בסולם הדרגות ולאחר שנים מעטות ‏ נתמנה למנהל אזור הדרום של החברה. הוא ידע לעבוד ללא ליאות ולעשות ‏ לילות כימים בשירותה של החברה. במחשבתו הבהירה ובתפיסתו המהירה ‏ ידע להסיק מסקנות הגיוניות ולהסיר מכשולים מדרכו. במלחמת ‏ יום-הכיפורים השתתף ראובן בקרבות נגד המצרים גם ממזרח לתעלת סואץ ‏ וגם ממערב לה. בימי המלחמה הראשונים השתתף בחילוץ חיילי המוצב ‏ ‏"בודפשט", שבגזרה הצפונית של תעלת סואץ. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד ‏ ‏(24.10.1973), מספר שעות לאחר שהפסקת האש השנייה נכנסה לתוקפה, ‏ נקלעו ראובן וחבריו למלכודת בתוך העיר סואץ. במהלך הקרב פגע טיל ‏ ישירות בנגמ"ש של המג"ד וראובן נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין בכפר-סבא. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה ‏ לדרגת סמל.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד: "ראובן היה אחד ‏ הקשרים שלי. בקיאותו בנושא הקשר, קור-רוחו, שהיה ראוי לציון מיוחד, ‏ נכונותו ודבקותו במשימה, יחסי החברות, הפשוטים והכנים של ראובן, ‏ הכשירוהו לשמש גם כסמל מחלקת הקשר, שבה היו היחסים שבין החיילים ‏ יחסים למופת, תודות לדרכי פיקודו של ראובן ז"ל על המחלקה".‏ פרץ ראובן, יהי זכרו ברוך.‏