ברוך צור (צוקרמן)

ברוך, בן מילכה ואריה, נולד ביום א' בתמוז תש"ו (30.6.1956) בקיבוץ ‏ גליל-ים. הוא למד בבית-הספר היסודי ובכיתות ההמשך במשק. ברוך היה ‏ פעיל מאוד בחברת בני גילו בחטיבת בני הקיבוץ. הוא הרבה לכתוב רשימות ‏ ושירים בעלוני חברת הילדים, חיבר פזמונים למסיבות והלחין שירים, שאהב ‏ במיוחד. קשה היה לחגוג ללא ברוך וללא הגיטרה, שהפליא לנגן בה. כבר ‏ מגיל צעיר היה ברוך בכל חשיבה עצמאית ומקורית. תמיד הטרידו אותו ‏ שאלות קיומיות לגבי עצמו, לגבי המשק ולגבי מקומו בחברה. הוא היה רגיל ‏ להיאבק על ערכים שונים בחטיבה ובחברת הילדים, ולא השלים עם תשובות ‏ בנוסח "ככה זה". לפני הגיוס לצה"ל, יצא ל"שנה שלישית" מוקדמת ‏ בבית-הספר החקלאי "כדורי", שם הדריך את הצעירים כדי לגבש גרעין ‏ למשק. באותה תקופה מצא לו פנאי להדריך גם בבית-קשת. למרות הצלחתו ‏ הרבה, לא פסק מלהתלבט בקשר לדמותו כעסקן ציבור, השקוע בתוך שפע ‏ של פעילות בחטיבה, בהדרכה, בלימודים ובעבודה. תמיד ידע לעצור ולשאול ‏ את עצמו "מי אני?" "האמנם כזה אני רוצה להיות?"‏ ברוך גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965 והוצב לחיל המודיעין. לאחר ‏ הטירונות ולאחר שסיים קורס צניחה וקורס מש"קי חבלה, הצטרף ליחידת ‏ מודיעין מובחרת. הוא היה לוחם מצטיין ביחידה, שמשרתים בה רק לוחמים ‏ מעולים ביותר. כמו במשק, כן גם ביחידה, בלט בכושרו לרכז סביבו את ‏ החברים, גם באימונים המפרכים וגם במעגל סביב המדורה, כשגיטרה בידו. ‏ במסגרת היחידה השתתף בביצוע מספר משימות חיוניות לביטחון המדינה. ‏ אחד ממעשיו אף צוין במכתב הערכה על ידי הרמטכ"ל, שניתן לו על גילוי ‏ כושר ביצוע מעולה, קור רוח ודבקות במטרה בתנאים קשים ביותר. בתום ‏ שירות החובה התנדב, לבקשת יחידתו, לשרת חודשיים נוספים של שירות ‏ סדיר, כדי להשלים תפקיד מבצעי מיוחד, שהחל בו לפני תום שירותו.‏ לאחר השחרור, חזר ברוך לקיבוצו גליל-ים והקים בו משפחה. אחרי-כן עקר ‏ מתוך לבטים קשים, למושב חצבה שבערבה, שם החליט לבנות את ביתו. ‏ במלחמת יום-הכיפורים השתתף ברוך עם יחידתו בבלימת התקפות של ‏ כוחות קומנדו של הסורים, אשר תקפו את מחנה נפח ברמת הגולן. בבוקרו ‏ של יום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נהרג ברוך, שעה שהסתער ברגל על ‏ כוחות של האויב, שנחתו בארבעה מסוקים בצדי כביש נפח-ווסט. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ גליל-ים. השאיר אחריו אישה, שתי ‏ בנות, הורים, אחות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "הוא היה חייל אמיץ ‏ וחבר נאמן. זכרו הנו קודש ונצרנו בלבנו בגאון".‏ משפחתו וחברי קיבוצו הוציאו לאור ספר לזכרו, ובו לקט מרשימותיו של ‏ ברוך, שירים ולחנים מפרי עטו, וקטעים מתוך דברים של חברים, שליווהו ‏ לאורך דרך חייו. ‏ צור (צוקרמן) ברוך, יהי זכרו ברוך.‏