רמי רויף

תאריך לידה:
15 במאי 1940
תאריך נפילה:
20 באוקטובר 1973
דרגה:
סמ"ר
שנת נפילה:
1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
חטיבה 226 - מפקדת החטיבה
מקום קבורה:
קיבוץ גת
קורות חיים:
רמי, בן חיה ויצחק, נולד ביום ז' באייר ת"ש (15.5.1940) בקיבוץ גת. הוא ‏ סיים שש שנות לימוד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ואחרי-כן המשיך וסיים את ‏ לימודיו היסודיים והתיכוניים במוסד החינוכי בנגבה. מילדותו התבלט ביופיו, ‏ ביושרו וברגישותו לסדר. כשנטל תפקיד על עצמו, היה משקיע בו את כל ‏ מרצו ולבו. תמיד היה נלחם נגד תופעות שליליות בחברה - גדולות כקטנות - ‏ ומקפיד להוקיען. בשנת 1952 עבר עם חבריו לקבוצה אל המוסד החינוכי ‏ בנגבה והקים עם חבריו את קבוצת "לפיד". גם כאן התגלה רמי כתלמיד טוב, ‏ מסודר ושקדן. הוא לא העדיף שום מקצוע על משנהו ותמיד השתדל להשיג ‏ את המקסימום בכל שטח. אף שלא היה חובב ספורט מושבע הפך בזכות ‏ נתוניו הגופניים לאחד מעמודי התווך של האתלטיקה הקלה במוסד, ואחרי-כן ‏ היה לאלוף המוסד בקפיצה לגובה. הוא היה מן הפעילים בוועדות הקבוצה, ‏ כן היה חבר במזכירות הקבוצה ובשנת 1955 היה מדריך של קבוצת הנוער ‏ ‏"אורן" בגת-גלאון. עוד מילדותו ניחן בכישרון תיאטרלי בולט ואהב להציג ‏ ולחקות דמויות מחיי היום-יום ואישים מעולם הבד והתיאטרון. כך היה נוהג ‏ לבדר ולשעשע את חבריו והיה נהנה בהנאתם. הוא השתתף בהצגות ‏ ובמערכונים, שהוצגו על-ידי הקבוצה, כשבדרך כלל הוא מגלם את אחת ‏ הדמויות המרכזיות במחזה. בתקופת חניכותו במוסד התקשר מאוד לענף ‏ המספוא ולאחר שסיים את לימודיו וחזר הביתה, הצטרף לצוות המספוא ‏ וזמן-מה לאחר מכן כבר היה מרכז הענף. רמי היה מסוג האנשים שהתייחסו ‏ לכל דבר ברצינות. תמיד ביקש לדעת ולהבין, תמיד היה איכפת לו מה קורה ‏ וכאשר לא נחה דעתו מניהולם של דברים היה מתווכח, רב ומנסה לשנות ‏ ולתקן. הוא היה חבר טוב, עוזר ומסייע בכל, וכשראה שזקוקים ליד נוספת ‏ באיזה מקום, תמיד נחלץ לעזרה ולא חיכה עד שיבקשו זאת ממנו.‏ רמי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1959 והתנדב לצנחנים. לאחר הטירונות ‏ התקבל לסיירת הצנחנים. השתלם בקורסים שונים והיה למש"ק סיור. לאחר ‏ ששירת היחידה כלוחם מהשורה, ניסו לשכנעו שיעבור קורס קצינים אך הוא ‏ סירב, כי חשש שבסיום הקורס יישלח לפקד על יחידה אחרת ולא הובטח לו ‏ שיחזור לסיירת אל חבריו, שאתם קשר קשרי רעות אמיצים.‏ בתחילת 1962 סיים רמי את שירותו הסדיר וחזר למשק. הוא נשא לאישה את ‏ חברתו רעיה וברבות הימים נולדו לזוג שתי בנות. תקופה ארוכה עבד ‏ בשלחין, ואהבתו הגדולה לסדר המופתי באה לידי ביטוי בעבודתו בשלחין. ‏ לטרקטור שלו נתן טיפול מעולה ועבודתו בשדה הייתה מושלמת. הקווים ‏ הישרים של הזריעה שלו היו לשם דבר בכל המשק. מזמן לזמן היה נקרא ‏ לתקופות של שירות מילואים וכפרצה מלחמת ששת הימים נלחם יחד עם ‏ יחידתו בכיבוש ירושלים ואחרי-כן ברמת הגולן. בשנת 1971 יצא לעבוד ‏ בקיבוץ הארצי במחלקת התחבורה. בתחילה שימש כנהג ואחרי-כן התמנה ‏ רכז המחלקה. תקופת שירותו בקיבוץ הארצי לא תישכח לעולם מזיכרון כל ‏ עובדי המחלקה. רמי, שחוש הצדק והיושר הנחו אותו כל חייו, הנהיג את ‏ המחלקה בצדק ובשוויון מוחלט. תמיד השתדל שכל חבר יהיה מרוצה מסידור ‏ העבודה. בתקופת עבודתו הוקיע וחיסל את מנהג הנסיעות הפרטיות. הוא גם ‏ היה פתוח לרעיונות חדשים ולעצות מועילות ולא פעם, כשנוכח בצדקת ‏ חבריו, היה מודה בטעותו, מאמץ ומיישם את דברי חבריו. לא פעם לקח על ‏ עצמו תפקידים שונים, שלא נכללו בעבודתו, כדי להקל על חבריו. הוא היה ‏ אהוב על הכל בקיבוץ הארצי ושמו עולה ומוזכר תמיד מחדש במסדרונות ‏ המחלקה, כאדם שתרם לעבודה, קידם ושיפר אותה. כשפרצה מלחמת ‏ יום-הכיפורים גויס רמי ונשלח לחזית הדרום. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד ‏ ‏(20.10.1973) כשנלחם על הרמפה הצפונית בחיץ החקלאי, מעבר לתעלת ‏ סואץ, נפגע כלי רכבו מפצצת נ"ט והוא נהרג במקום. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבות גת. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, ‏ הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סמל-ראשון.‏ באחד ממכתבי התנחומים הרבים שקבלה המשפחה כתב מפקדו: "מחלקתו ‏ של רמי הייתה בקו האש. החל מן הקרב הראשון של הסיירת על "החווה ‏ הסינית" נפלו טובי חברינו ולוחמינו. היה צורך בבגרות נפשית ויכולת ‏ התגברות עצומה כדי להוסיף וללכת קדימה. רמי לא הוציא הגה מפיו וכדרכו, ‏ בדוגמתו ובמעשיו השפיע סביבו השפעה עצומה. רמי שייך היה לאותה ‏ חבורה נפלאה של אנשי ביצוע, אשר הרעיון שמאחורי הביצוע טבוע עמוק ‏ בלבם. עם טובי חבורה זו נפל. חותמם של רמי וחבריו חזק מן המוות והוא ‏ יוסיף להאיר לנו את דרכנו".‏ משפחתו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו, שכלולים בה מדבריו, מדברי ‏ המשפחה ומדברי חברים על דמותו.‏ רויף רמי, יהי זכרו ברוך.‏
לצפייה בסרטון
נרות שהודלקו: 8הדלק נר