רפאל רז

רפאל (רפי), בן יפה ונוריאל, נולד ביום ח' בניסן תשי"ג (24.3.1953) ברחובות. ‏ כשהיה בן ארבע עברה המשפחה לנס-ציונה, שם התגוררה בבית ערבי ישן ‏ בשכונת סרפנד. רפי השלים את לימודי היסוד בבית-הספר היסודי-ממלכתי ד' ‏ בנס-ציונה. משחר ילדותו אהב את הטבע ובילה ימים רבים בטיולים ובחקר ‏ הטבע בסביבה ובפרדסי נס-ציונה. בבית-הספר היה תלמיד טוב ושקדן ‏ והקדיש זמן לאוסף הבולים והמטבעות שלו. מילדותו שיחק בכדורגל והיה ‏ חבר בקבוצת ילדים ואחר-כך נמנה עם קבוצת הנוער של המושבה. אחרי ‏ שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי עבר לקיבוץ רגבים במסגרת "עליית ‏ הנוער", שם עשה שנתיים, למד בבית-הספר והשתלם בחברת הנוער של ‏ המקום. בתום השנתיים עבר לקיבוץ גבים, שבו מצא לו בית ומשפחה. הוא ‏ נודע כעובד מסור וכתלמיד חרוץ; במשפחת סלע, שאמצה אותו, ראה את ‏ משפחתו ואהב אותה מאוד. עם סיום לימודיו התיכוניים בקיבוץ נותרו לו ‏ חמישה חודשים עד מועד גיוסו לצה"ל והוא הלך לעבוד במסגריה. ‏ שתים-עשרה עד חמש-עשרה שעות ביום עבד במסגריה ואת כל רווחיו נתן ‏ כדי לפרוע את חובות המשפחה בנס-ציונה וכדי לרכוש מקלט טלוויזיה. ‏ כשנשאל למה דווקא טלוויזיה ענה, "כדי שיהיה להם מה לעשות בערב וכדי ‏ שאחי לא יהיה בחוץ". אם כי הקיבוץ הציע לעזור לו סירב לקחת את הכסף ‏ והעדיף לעבוד במו ידיו למען משפחה. הוא היה ישר מאוד וגלוי-לב ונהג לומר ‏ לכל אדם בפניו כל מה שהוא חושב, מטוב ועד רע. מעולם לא היסס לבקר ‏ ביושר ובחריפות כל אדם שנהג שלא כשורה. כל אימת שחשב שהצדק אתו, ‏ הלך בדרכו עד הסוף. רפי היה מנהיג מלידה, בעל חיוך ביישני קמעה, מבט ‏ בוטח ומרוכז וסנטר תקיף. בעבודה היה חרוץ ומוכשר מאוד, בעל כוח רצון ‏ עז להגשים את המטרות שהציב לו בדרכו ובשום אופן לא ויתר על השגת ‏ מטרותיו ולו גם במחיר מאמצים עצומים. באחד הימים עזר בעבודה באיסוף ‏ כותנה בקיבוץ גבים. טרקטוריסט, שעבד בהעמסת עגלות כותנה, הרים אחת ‏ מהן והיא פגעה בתיל מתח-גבוה וכל הטרקטור התחשמל. הטרקטוריסט קיבל ‏ מכת חשמל, נצמד לטרקטור והפסיק לנשום. רפי לא איבד את עשתונותיו, ‏ קפץ על טרקטור אחר ותוך סכנה חמורה לחייו נסע ישא אל הטרקטור ‏ המחושמל והתנגש בו. מעצמת המכה ניתק הטרקטור מן התיל והטרקטוריסט ‏ ניצל. אחרי-כן סירב רפי לדבר על מקרה זה בטענה ש"אין צורך".‏ רפי גויס לצה"ל בתחילת פרס 1972 והתנדב לנח"ל המוצנח. אחרי סיום ‏ הטירונות עבר קורס צניחה. הצניחה הייתה משאת נפשו מילדות, וסמל ‏ הכנפיים הוענק לו במסדר שנערך ליד הכותל. הוא השתלם בקורס למפעילי ‏ מקלע ובקורס מ"כים חי"ר. מפקדיו המליצו לשולחו לקורס קצינים ‏ ובהמלצתם ציינו שהיה בעל "מנהיגות טבעית". בימים הראשונים של ‏ המלחמה הוענקה לו דרגת סמל. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הוצב עם ‏ יחידתו בבקעה, וכעבור זמן הועברה היחידה לסיני. במכתביו מלאי ההומור ‏ מסיני ציין את המוראל הגבוה ששרר ביחידה. במכתב שכתב להוריו סיפר ‏ ‏"…אצלי הכל בסדר, עושים חיים הרבה יותר ממה שאתם חושבים. אל ‏ תדאגו לשלומי, באמת אין מה לדאוג. אני לא נלחם, עדיין לא יריתי כדור ‏ אחד". ביום כ"ח בתשרי (24.10.1973), ליד הסוללה ממערב לתעלת סואץ, ‏ נפגע הנגמ"ש שבו נהג וכל נוסעיו נהרגו. הוא הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.‏ במכתב תנחומים למשפחה האבלה כתב שר הביטחון, שמה דיין: "רפי ז"ל ‏ היה מסור וחבר מצוין, אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק"; ישראל שמיר, ‏ ראש המועצה המקומית של נס-ציונה, כתב למשפחה המתאבלת: "… בצער ‏ כבד ובתדהמה עמדו הנוכחים דום לזכרו הברוך של בנכם רפי ז"ל והביעו את ‏ השתתפותם בצערכם העמוק וביגון אשר פקד אתכם - ואותנו על כל תושבי ‏ המושבה - על אובדן תפארת העלומים. זכר יקירכם-יקירנו לא ימוש מאתנו ‏ לעד. כואב הלב על אבדן בן יקר כזה ואין מלים בפי לבטא את גודל האבדה ‏ ולנחמכם. אני תפילה שהשם ייתן לכם את הכוח והאומץ לשאת את הצער ‏ והכאב למען זכרו של רפי".‏ קיבוץ גבים, שאליו התעתד לחזור כחבר עם תום השירות הצבאי, הוציא ‏ לאור חוברת לזכרו.‏ רז רפאל, יהי זכרו ברוך.‏