זאב שדה

זאב (זאביק), בן שרה ואריה, נולד ביום ו' באדר תש"ה (19.2.1945) בקיבוץ ‏ שדות-ים להוריו ממייסדי המשק. כמו כל ילדי המשק גדל גם הוא על שפת ‏ הים, בעורקיו קצב הגלים ועל פניו הרוח והמלח. מגיל הרך כבר היה שחיין ‏ מצוין והחל לעסוק בשיט עוד בטרם למד קרוא וכתוב. תמיד היה ילד יפה ‏ תואר, שבלוריתו העבותה מתנופפת ברוח. בילדותו היה שקט מאוד ומופנם, ‏ ומוריו סיפרו עליו שהיה מן העקשנים הגדולים בכיתה. הוא לא התווכח ‏ כשהוטלה עליו משימה, אלא לא עשה מה שנצטווה ושום דיבורים לא עזרו. ‏ פעם כבש את ראשו במגרה וכאשר שאל אותו חברו למה הוא בוכה, ענה: ‏ ‏"אני סופר את הג'ולים". משגדל, נעשה חיוכי משובב והיה מאיר את פניו. ‏ ברגע שהשתפך החיוך על פניו היפים נסלח לו הכל. זאביק סיים את חוק ‏ לימודיו היסודיים והתיכוניים בבית-הספר של הקיבוץ. מנעוריו היה ספורטאי ‏ מצוין וכשהיה תלמיד בכיתות הגבוהות נהג להפליג במפרשיות. בתחרויות ‏ ובהפלגות ארוכות הגיע לקפריסין ולאיי יוון. גם בהפלגות וגם בטיולים שערך ‏ ברחבי הארץ, היה זאביק תמיד הנער השקט בעל התושייה, שלא עסק ‏ בדיבורים אלא עשה את הנדרש. החברים המבוגרים במשק לא ישכחו טיול, ‏ שבו היה זאביק מדריך והצטיין בהבנה עמוקה וברוב התחשבות. הנער השקט, ‏ שלא עשה דבר כדי להתבלט, שמעולם לא הרים את קולו, הצליח תמיד לרכז ‏ סביבו את חבריו, שחשו בסמכות אישיותו ובלבביותו.‏ זאב גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1963 והוצב לחטיבת צנחנים. לאחר ‏ שהשתלם בקורס צניחה וזכה ב"כנפי-צנחן" הוסיף והשתלם בקורס נהיגה, ‏ בקורס צוות נ"ט ובקורס מש"קי חבלה. את השירות הצבאי עשה ברצינות ‏ ובנאמנות, ולא הרבה לספר על חוויותיו, שללא ספק היו מרובות. בדרכו ‏ השקטה עשה את כל המוטל עליו, ובחוות הדעת של מפקדיו צוין כ"חייל טוב, ‏ בעל כושר ביצוע מעולה".‏ בתחילת מאי 1966 שוחרר מן השירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים. עם ‏ שובו למשק החל לעבוד בענף הכותנה. הוא נשאר נאמן לאהבתו הגדולה - ‏ הים, ובכל הזדמנות נהג לצאת להפלגות, ארוכות או קצרות. הוא לא ויתר על ‏ חדרו שעל שפת הים וסירב לעזוב אותו כשהוצע לו לעבור לשיכון טוב יותר. ‏ בשבילו הייתה קרבת הים חשובה מכל. ערב מלחמת ששת הימים שב ‏ מהפלגה וגויס מיד. עם הסיירת נלחם בירושלים ואף יצאה שמועה שהוא נפל ‏ בקרב. לשמחת חבריו ואוהביו גילו אותו שוכב להנאתו ומאזין לרדיו ‏ טרנזיסטור שקיבל. בסוף שנת 1967 נשא זאביק לאישה את חברתו דליה ‏ והשניים השתקעו במשק. בשנת 1971 נולדה בתם ומיד נתגלה זאביק כאב ‏ לדוגמא. הוא הקדיש לילדתו הרבה מזמנו, עד כדי כך שחודשים רבים אחרי ‏ שנפל, ולפעוטה אך מלאו שנתיים, הצביעה על תמונתו, ואמרה: "זה אבא". ‏ כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא זאביק ליחידתו בסיני וצורף מיד לכוח ‏ חרמ"ש. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) נצטווה כוח קטן לפרוץ לצומת ‏ ‏"טרטור-לכסיקון" ולטהר אותו. בכוח זה היה גם זאביק וכשפרץ הכוח והגיע ‏ לעומק שטח האויב נפתחה עליו אש כבדה מכל העברים. חלק מהזחל"מים ‏ נפגעו וכאשר נתנה ההוראה לסגת, נפגע הזחל"ם של זאביק וכל אנשיו נהרגו. ‏ זאביק הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בשדות-ים. השאיר אחריו אישה ‏ ובת, הורים, אחות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ קיבוץ שדות-ים הוציא לאור חוברת לזכרו, וכן קרא על שמו סירת-מפרש ‏ מדגם "סנונית", המשמשת לאימונים. ‏ שדה זאב, יהי זכרו ברוך.‏