ישראל שינדלר

ישראל, בן לאה ויואל, נולד בשנת ת"ש (1940) בהונגריה, ביצומה של מלחמת ‏ העולם השנייה. כשהיה בן ארבע גורשה המשפחה לאוסטריה והייתה בין ‏ המשפחות היחידות שנשלחו למחנה טרזינשטט בצ'כיה, בעוד רוב יהודי ‏ נשלחו לאושויץ. כבר בגיל רך התגלה ישראל כילד בעל תושייה ולב רחב. את ‏ המזון שהצליח למצוא חילק תמיד בין אחיו ונתן לאמו ולרוב לא השאיר דבר ‏ לעצמו. אחרי שחרור המחנה על-ידי צבאות הברית, חזרה המשפחה להונגריה ‏ כדי להתכונן לעלות ארצה. בשנת 1946 התחילו טלטולי העלייה ממחנה ‏ פליטים אחד למשנהו, באוסטריה ובאיטליה. בשנת 1948 זכו ישראל ואחיו ‏ להגיע ארצה במסגרת עליית הנוער ושוכנו ב"בית צעירות מזרחי" בירושלים. ‏ ישראל דבק במסורת ישראל ודרש ללכת ללמוד בישיבה. הוא המשיך את ‏ לימודיו בישיבה הקטנה "פניוביץ" ואחר כך למד בישיבת "חכמי לובלין" ‏ בבני-ברק. המשפחה ברוכת הילדים השתקעה בניר-גלים ובכך הגשימה חלום ‏ דורות, על-ידי שילוב חקלאות ושמירה על מסורת יהודית. ישראל היה בן ‏ למופת להוריו ותלמיד מצטיין. רוחב הלב וגמילות החסד, שהצטיין בהם מאז ‏ היה ילד בגיטו, היה אצלו תכונות יסוד. במוסד טיפח גן ירקות לצורכי ‏ המטבח וכאשר למד בישיבת "חכמי לובלין" נהג לתרום את רווחיו מתפקידי ‏ שמירה מיוחדים לגמילות חסדים. כשהתורה נר לרגליו חלם ישראל להיות ‏ חקלאי ועסק בעבודת האדמה בכוונה עמוקה ובשמחת מצווה. הקשר שלו עם ‏ הישיבה הוסיף והתחזק אחרי שסיים את הלימודים והוא נהג לבוא בחגים ‏ ‏"כדי למלא את המצברים", לדבריו, ותמיד היה אורח מכובד. רק בעניין הגיוס ‏ לצה"ל לא הייתה דעתו זהה לעמדת הישיבה וכשהגיע מועד גיוסו הצטרף ‏ לגרעין נח"ל בקיבוץ שעלבים.‏ ישראל גויס לצה"ל בסוף יולי 1958, ובמסגרת שירותו בנח"ל עבר קורס צניחה ‏ וקורס מפקדי כיתות הציון גבוה. כשקיבל פעם כיתה של בני משקים, קדמו ‏ החניכים את פניו של מדריכם המזוקן וארוך הפיאות הגיחוך. אך תוך זמן קצר ‏ הפך יחסם להערצה והתפעלות מכושרו הגופני המעולה, מכישרון ההדרכה ‏ שלו ומיכולתו לשמש דוגמה אישית לחניכיו. בספטמבר 1959 נפצע ישראל ‏ קשה בשעת אימונים מפגיעת רסיס פגז. הוא אושפז בבית החולים ורק כוח ‏ רצונו החזק ואמונתו העמוקה עמדו לו כדי שיצא בריא אחרי ששכב שנה ‏ שלמה בבית-החולים. הוא נאבק כדי להעלות את הפרופיל הרפואי שלו ‏ והצליח בכך כאשר היה בשירות מילואים.‏ בתחילת פברואר 1960 שוחרר ישראל מן השירות הסדיר. לאחר ששוחרר חזר ‏ הביתה אל התורה ואל העבודה. הוא עבד ללא ליאות במשק וידע להתקין ‏ כלי-עזר והתקנים שונים להקלת עבודתו של אמו שהעריץ. בשנת 1965 נשא ‏ לאישה את בחירת לבו כוכבה והזוג השתקע במושב בית גמליאל, שם פיתח ‏ משק חקלאי למופת ושם גם נולדו ארבעת ילדיו. במלחמת ששת הימים גויס ‏ במסגרת סיירת הצנחנים של הנח"ל והשתתף בקרבות לשחרור ירושלים. ‏ במהלך אחד הקרבות פינה פצועים תחת אש תופת ליד חומת ירושלים, אחרי ‏ שפינה פצוע אחד יצא להביא עוד פצוע שבגדיו בערו. הוא כיבה את האש ‏ בידיו החשופות ונכווה. תוך כדי טיפול נפגע הפצוע בכדור ונהרג. ישראל קפץ ‏ מגובה של שבעה מטרים למקום מחסה, נקע את רגלו, אך הגיע לנקודת ‏ האיסוף בכוחות עצמו, כשרגלו נקועה וידיו חרוכות. על מעשהו זה הוענק לו ‏ ציון לשבח מטעם הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף יצחק רבין. במושבו, בית-גמליאל ‏ היה ישראל מן הפעילים בעניני חברה, חינוך, ספורט ודת, ונבחר כחבר בועד ‏ המושב בזכות פעילותו. בכל ערב שבת נהג לעלות עם אשתו וילדיו אל בית ‏ הוריו בניר-גלים, לומר "שבת שלום", ותמיד מצא זמן לעזור להוריו בניכוש ‏ עשבים שוטים, בכיסוח דשא או בטיפול בשיחי הורדים ששתל. כשפרצה ‏ מלחמת יום-הכיפורים נקרא ישראל ליחידתו ובמוצאי החג, בחצות, בא ‏ להיפרד מהוריו. הוא נפרד מאשתו ומילדיו ויצא עם יחידתו לסיני. בלילה של ‏ כ' בתשרי תשל"ד (15-16.10.1973), הוא ליל הצליחה לעברה המערבי של ‏ תעלת סואץ, הוטל על כוח של גדוד הסיור לפרוץ את צומת ‏ ‏"טרטור-לכסיקון". במעבר הצומת נתקל הכוח באש כבדה. הזחל"ם שבו היה ‏ ישראל מ"כ נפגע, והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ‏ בהר-הזיתים. השאיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, הורים, חמישה אחים ‏ ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ במכתבו למשפחה השכולה כתב שר הביטחון, רב אלוף משה דיין: "הרשו נא ‏ לי להשתתף בכל לב באבלכם בהילקח מכם ישראל ז"ל. ישראל ז"ל נתן את ‏ חייו למען מולדתו… הוא שירת בחיל הרגלים ונלחם במסגרת יחידת הסיור ‏ של חטיבת צנחנים. ישראל צוין לשבח במלחמת ששת הימים על חילוץ ‏ פצועים תחת אש כבדה בירושלים. הוא היה לוחם אמיץ וחבר למופת. זכרו ‏ של סמל-ראשון ישראל שינדלר הוא קודש ונצרנו בלבנו בגאון. יהי זכרו ‏ ברוך".‏ ישיבת "חכמי לובלין", שבה למד ישראל, הנציחה את זכרו ברכישת ספרי ‏ קודש, בקביעת לוח זיכרון ובהקמת קופה לגמילות חסדים על שמו.‏ שינדלר ישראל, יהי זכרו ברוך.‏