אבישי שער

אבישי (אבשי), בן אורה וסאלם, נולד ביום ט' בחשוון תשט"ו (5.11.1954) ‏ בתל-אביב. הוא למד בישיבת "קהילת יעקב" בתל-אביב, בישיבת "אוהל משה" ‏ בבני-ברק ובישיבת "אור ישראל" בפתח-תקוה. אבישי היה תלמיד חרוץ ‏ ומעמיק, נבון ובעל תפיסה מהירה. בבית-הספר הצטיין בכושר ביטוי, והיה ‏ אהוב על מוריו ומקובל על חבריו התלמידים. הוא אהב לצחוק ולשיר, ‏ להשתעשע בשובבות, להתבדח ולעשות מעדי קונדס. טוב ומיטיב היה לכל ‏ אדם. בזכות טוב-לבו ונכונותו לעזור לזולת התחבב על כל חבריו. מעודו לא ‏ סירב לשום אדם וכל שנתבקש, עשה שלא על מנת לקבל פרס. הוא היה ‏ אדיב, עדין ונעים הליכות. מטבעו היה גלוי, ישר מאוד ובעל מצפון. כל אשר ‏ הבטיח, קיים ברצון ובמאור פנים, היה כן והגון, נהג בפשטות ושמח בחלקו. ‏ כל ימיו היה בן נאמן להוריו, התחשב בדעתם ודאג להם במסירות.‏ אבישי גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1973, הוצב בסיירת "חרוב" והיה בה לנהג ‏ משאית. חבריו סיפרו עליו, ש"ידע לסייע להם ברגעי משבר ותמיד נמצאה ‏ בפיו בדיחה מפולפלת ועוקצנית לרומם את מצב רוחם. באימונים הצטיין ‏ מכולם והשקיע בהם את כל מיטבו. הוא לא ידע פחד מהו והיה לו כוח סבל ‏ לא-רגיל. הוא ניחן בחוש צדק מפותח וביקש להתריע תמיד, כשניתנו לו ‏ פקודות לא-הגיוניות". מפקדו אמר עליו שהיה חייל טוב, מילא את תפקידו ‏ בנאמנות והיה מקובל על חבריו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם ‏ יחידתו לחזית בסיני, והשתתף בקרבות הקשים נגד המצרים. ביום כ"ח ‏ בתשרי תשל"ד (24.10.1973) השתתף בקרב בעיר סואץ, על הגדה המערבית ‏ של התעלה. במהלך הלחימה לטיהור הסוללה המערבית, נפגע אבישי מרסיסי ‏ פגז של האויב ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ‏ בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו ‏ הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית הכנסת ברמת-הטייסים. יחידתו הוציאה ‏ לאור חוברת לזכר אנשיה שנפלו במלחמה, ואבישי בכללם.‏ שער אבישי, יהי זכרו ברוך.‏