משה שר

משה, בן אידה וזאב, נולד ביום א' בכסלו תש"ז (24.11.1946) במינכן ‏ שבגרמניה, כבן בכור להורים מניצולי השואה, פליטים מגטו קובנה שבליטא. ‏ בן ארבע היה כשעלה ארצה עם משפחתו שהשתקעה בירושלים. הוא החל ‏ את לימודיו היסודיים בבית-הספר בשכונת בית וגן, ולאחר שעברה המשפחה ‏ לגבעתיים המשיך ואף סיים בהצטיינות את חוק לימודיו היסודיים ‏ בבית-הספר "בורוכוב". אחר-כך המשיך בלימודים תיכוניים בבית-הספר ‏ ‏"קלעי". משה הצטיין בלימודים ההומניים, בכושר ביטוי בכתב ובעל-פה והיה ‏ מן הבולטים בחוג הדרמטי של בית-הספר, ואף השתתף במספר הצגות ‏ שהועלו בפני קהל משפחות התלמידים ואורחים ב"בית צבי". מנעוריו היה ‏ חבר פעיל בתנועת "הצופים" ברמת-גגן והצטרף לגרעין נח"ל "ינון", שעשה ‏ תקופת הכשרה קדם-צבאית בקיבוץ איילת-השחר.‏ משה גויס לצה"ל בסוף יולי 1964 והוצב לנח"ל. אחרי שעבר את האימון ‏ הבסיסי והשלים קורס צניחה, המשיך לשרת כחבר גרעין וכאיש נח"ל בקיבוץ ‏ שדה-בוקר. בהמשך שירותו עבר גם קורס חובשים. בצבא דבק בו הכינוי ‏ שר'לה. הוא היה עלם גבה קומה, בעל גוף מוצק ונאה. תמיד התבלט כאחד ‏ מהוגי הדעות של הגרעין ומן הפעילים בחברה, והתחבב על חבריו בקיבוץ ‏ והתמיד לשמור קשר עמם עוד שנים רבות אחר-כך.‏ בסוף ספטמבר שוחרר משה משירות החובה בצה"ל. במרס 1967 נהרג ‏ בתאונה חברו הטוב, יגאל שמיר, ומשה לא נח עד שהוצא ספר לזכרו. הוא ‏ סייע לקיבוץ בעריכת הספר ובהוצאתו לאור וגם השתתף בכתיבת דברים על ‏ דמותו של חברו. משה התקבל ללימודים בפקולטה למדעי הרוח של ‏ האוניברסיטה העברית בירושלים. השיבה ללימודים ואל העיר שאהב הגדילה ‏ את הקשר ואת תחושת ההשתייכות שלו לעיר והוא קבע בה את מושבו. זמן ‏ מה עבד בחברות לפרסום כדי לממן את לימודיו, אך את סיפוקו המלא מצא ‏ בעבודתו בסוכנות היהודית, כעוזרו של עוזי נרקיס. במשרד פגש את חברתו ‏ ליאורה, והשנים נישאו בתחילת ספטמבר 1973. בעבודתו בחייו הפרטיים היה ‏ משה איש ערכים ובעל אמונה עמוקה בצדקתם. הוא ניחן בחוש הומור מצוין ‏ ובקסם אישי רב. מעולם לא ניסה להתנשא על זולתו, ואישיותו הקרינה ‏ ביטחון שקט, שהיה מקור השראה ועידוד למיודעיו. היו לו קשרים הדוקים ‏ עם חוג רחב של ידידים ומכרים, שהעריכו את יושרו ואת קסמו האישי. תמיד ‏ היה מסור להוריו ודאג לאחיו הצעירים. מטבעו היה גלוי לב, אמר את אשר ‏ בלבו והיה נכון לחוש לעזרת הזולת תמיד. לאחר שהוענק לו תואר "בוגר" ‏ החליט לעבור לפקולטה למשפטים של האוניברסיטה, עמד בבחינות הכניסה ‏ והתקבל לשנת הלימודים תשל"ד. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח משה ‏ עם יחידתו לחזית בסיני. הוא השתתף בשורה של קרבות עד ליום שהוכרזה ‏ הפסקת האש. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) היה משה באזור גשרי ‏ הצליחה של צה"ל בתעלת סואץ. בשעות הערב הגיעו למקום עיתונאים ‏ מהארץ ומשה מיהר לשלוח דרישת שלום להוריו ולאשתו, שנשא שבועות ‏ אחדים לפני כן. כשהתרחקו העיתונאים מן המקום נחת בו מטח של ‏ קטיושות. בהתפוצצות נפצע משה קשה ונפטר בדרך לבית החולים. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה, ‏ הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.‏ דברים לזכרו פורסמו בחוברת "נזכור", שהוצאה לאור לזכר חללי ‏ האוניברסיטה העברית בירושלים, ובחוברת "מבע" - ביטאון ארגון עובדי ‏ הסוכנות היהודית. ‏ שר משה, יהי זכרו ברוך.‏