תאריך נפילה:
24 באוקטובר 1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
גדוד חיר"מ 66 - 546; 7063; 7
קורות חיים:
יגאל, בן ציפורה ויונה, נולד ביום כ"ו בניסן תש"ג (1.5.1943) בנהריה.
כשנתמנה אביו למפקד חבל צפת מטעם ההגנה, עברה המשפחה שמה. הוא
למד בבית-החינוך בצפת ואחרי-כן השלים את לימודיו בבית-הספר החקלאי
בנהלל. יגאל הרבה לטייל בצפת ובסביבותיה, ובאותם הימים ניטעה בו
האהבה הגדולה לטבע ולאדמה. הוא טרח ושקד בחריצות על הקמת גינה ליד
ביתו, וגם גידל חיות בית וטיפל בהן במסירות. למן הימים שלמד בבית-הספר
החקלאי גדלה עוד יותר אהבתו לעבודת האדמה, והוא שיקע בה הרבה מרץ
ויכולת רבה. על אותה תקופה סיפר וחזר וסיפר, ונזכר בחיבה ובגעגועים.
יגאל היה חובב ספורט נלהב ועסק במשחק הכדורגל. גם מוסיקה אהב, ונהג
לשיר ולאלתר לחנים, בנגינה במפוחית-פה ובחליל, כלים שלמד לנגן בהם
בכוחות עצמו. יגאל היה אדם שקט וצנוע, סגור ולא נוטה להתבלט. דומה
שהיה שתקן וביישן, ואף-על-פי-כן ראו בו חבריו דמות מנהיג. הם סיפרו עליו,
שהצטיין בהעזה, באהבה לזולת, בשמחת חיים ובחוש הומור מצוין. כתב
עליו אחד מהם: "ברוח טהרת הערכים, כפי שהייתה ביגאל, מתברכים יחידי
סגולה".
יגאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1961 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר
הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס נהיגה. ביחידתו נחשב חייל מסור,
אחראי וממושמע, ולפיכך היה אהוב על מפקדיו ומקובל על חבריו, שראו בו
דוגמה לצייתנות ולכוח סבילות.
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר הוצב ליחידת מילואים ועמה השתתף
בקרבות לשחרור ירושלים בשנת 1967. על-כך הוענק לו "אות מלחמת ששת
הימים". לאחר ששוחרר מן השירות הסדיר עבד כטרקטוריסט על גדות תעלת
סואץ, בהקמת המעוזים. הוא הצטיין בכוח-עבודה עצום ובאומץ לב רב.
סיפר חברו: "יגאל בז לסכנות, וכששאלנו אותו כיצד יכול הוא לעבוד זמן רב
כל-כך בעצם ימי מלחמת ההתשה, הוא משך בכתפיו והצית לו סיגריה…
כשיגאל היה מחליט, שום דבר לא היה מזיז אותו מהחלטתו". כל ימיו היה בן
נאמן להוריו, בעל מסור לאשתו קלרה ואב אוהב לבנו הקטן גיא. כשפרצה
מלחמת יום-הכיפורים חש מקניה, שעשה בה בשליחות חברת הבנייה, שהיה
אחד ממנהליה. הוא הצטרף לחבריו הלוחמים והשתתף בקרבות נגד המצרים
בסיני. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), כשנע בשיירה לתוך העיר
סואץ, נפגע הזחל"ם שלו והוא נהרג במקום. תחילה נחשב לנעדר. לימים
החזירו המצרים את גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה.
השאיר אחריו אישה ובן, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת
רב-טוראי.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "הייתה לו היכולת והיה בו
הכישרון לפתור בעיות ולאלתר במצבים הקשים ביותר, וכל זאת בקור-רוח,
שהיה כה אופייני לו. אך הייתה בו ביגאל, תכונה עמוקה יותר ונפלאה - רוח
ההתנדבות שבו, תכונה שבוודאי אינה באה בן יום, אלא תוצאה של חינוך
רב-שנים ורוח זו הביאה אותו אלינו, לצנחנים, והיא שהביאתהו מקניה
הרחוקה, ללא צו כתוב".
תרשיש (הלברשטט) יגאל, יהי זכרו ברוך.