יצחק סוסאן-שושן

יצחק (ג'קי), בן הלן ושמעון, נולד ביום ב' בניסן תשי"ד (5.4.1954), בעיר סתת ‏ שבמרוקו, ועלה עם משפחתו לארץ במאי 1956. במשך שנה ישבה המשפחה ‏ בקיבוץ חמדיה, ולאחר מכן עקרה למצפה רמון, שם למד יצחק בבית-הספר ‏ היסודי. יצחק, או ג'קי כפי שכונה בפי כל, היה נער תוסס ומלא חיים. ‏ אף-על-פי-כן הקדיש שעות ארוכות וסבלנות מרובה לציוריו וללימודי ‏ המוסיקה שלו. הוא ניגן באקורדיון, והמוסיקה הייתה אחת מאהבותיו ‏ הגדולות. ג'קי היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ובארגון "הפועל". בהיותו ‏ ספורטאי מעולה ונלהב, הקדיש את מיטב זמנו לאימונים. הוא השתתף בחוג ‏ לג'ודו, שיחק בכדור-יד והיה חבר בחוג לטיסנאות. בקפיצות לגובה ורוחק ‏ השיג מקומות ראשונים, והשתתף לא פעם בצליחת הכינרת. כשהיה בן ‏ שתים-עשרה עברה משפחתו להתגורר באשדוד, שם למד בבית-הספר התיכון ‏ המקיף. כבר בימיו הראשונים בעיר, גילה את הים. הוא נהג להתרוצץ על ‏ החוף, לדוג דגים, לשחות הרבה ולערוך ריצות בחולות. מכיוון שהצטיין ‏ באימוני הגדנ"ע, נשלח לקורס מ"כים וסיים בהצטיינות. כמו-כן השתתף בחוג ‏ לריקודי עם.‏ יצחק גויס לצה"ל בראשית מאי 1973 והוצב לחיל-הרגלים. אם כי זכה ‏ בהמלצות להמשיך את לימודיו הגבוהים בבית-הספר לחינוך גופני, החליט ‏ לשרת קודם לכן בצבא. הוא התנדב ליחידת צנחנים, אך את הכנפיים ואת ‏ הכומתה האדומה לא הספיק לענוד. סיפרו חבריו ומפקדו ליחידה: "בטירונות ‏ היה שקט וצייתני והפגין כושר תפיסה גבוה וכושר גופני מעולה. אם כי סבל ‏ מרגל פצועה, יצא איתנו למסע של שמונים קילומטרים ועבר את מסלול ‏ המכשולים כמו כולם. אחר כך, בזמן המלחמה, ירדנו כולנו לאבו רודס ‏ והשתתפנו בכמה מרדפים. כאשר ג'קי לא יצא לאחד המרדפים, היה רב וכועס ‏ ומרגיש עצמו מקופח. כשהיה חוזר ממרדף היה זקוף, גאה וכולו אומר שמחה. ‏ לא מתאוות ההרג, חלילה, אלא בגלל ההרגשה: נלחמתי ויצאתי מנצח". ‏ במלחמת יום-הכיפורים היה עם יחידתו בחזית הדרום. ביום כ"א בתשרי ‏ תשל"ד (17.10.1973), התקבלה הפקודה לצאת לכיוון "החווה הסינית". הוחלט ‏ לשלוח חולית חילוץ, ומכל מחלקה נבחר חייל אחד. מספר מפקדו: "ג'קי ‏ ביקש ללכת, אם כי ידע על הקרבות המרים המתנהלים באזור. תוך כדי קרב ‏ נפגע מצרור מקלע מצרי ונפל". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ‏ באשדוד. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת ‏ רב-טוראי.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יצחק ‏ היה חייל מסור וחבר מצוין. הוא היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק".‏ סוסאן-שושן יצחק, יהי זכרו ברוך.‏