קלוד תורגמן

קלוד, בן זהבה ואברהם, נולד ביום כ"ד במרחשוון תש"ט (26.11.1948), ‏ בקזבלנקה שבמרוקו. בשנת 1950 עלה ארצה עם משפחתו. עד כיתה ד' למד ‏ בבית-הספר היסודי 'בר-אילן' בבאר שבע. הוא סיים את לימודי היסוד שם, ‏ בבית-הספר 'שורשים'. אחר-כך המשיך ללמוד בבית-הספר החקלאי ‏ בפתח-תקוה, אך לא יכול לסיים את לימודיו עקב מצבה הכלכלי הקשה של ‏ משפחתו. קלודי, כפי שכינוהו בחיבה כל מכריו, נולד למשפחה ברוכת ילדים ‏ שמנתה שנים-עשר אחים ואחיות. כבר מילדות התבלט בתבונתו, בחן ‏ הליכותיו ובשלוותו. עד מהרה נודע כבעל חלומות, שנפשו יוצאת להבין מה ‏ מתרחש בעולמו. הדרך לבית-הספר, שלגבי אחרים הייתה סתם רחוב בעיר, ‏ הייתה בשביל קלודי נתיב הרפתקאות מלא הפתעות ועניין. גם בבית-הספר ‏ מצא הרבה דברים שעוררו בו תשוקה ללמוד ולהבין. הוא היה תלמיד שקדן, ‏ חרוץ ומסודר ביותר. עם כל רצינותו בלימודים היה גם עליז ושמח, וכפי ‏ שמעידים חבריו ללימודים "קלוד ידע להצחיק". קשה היה שלא להתאהב ‏ בילד הפיקח, מלא אהבת החיים, אהבת הבריות ואהבת הטבע. ואכן, קשרים ‏ מיוחדים במינם, שנמשכו עד ליום מותו, נוצרו בין קלוד לבין מנהל ‏ בית-הספר היסודי שלו ולבין אשת המנהל, שהייתה מורתו לטבע ומחנכת ‏ כיתתו. הוא נמשך במיוחד לכל הקשור בחקלאות ובטיפוח בעלי חיים. הרבה ‏ משעות הפנאי שלו בילה בטיפול בחיות שבפינת החי של בית-הספר. מורתו ‏ שהבחינה בהתלהבותו ובמסירותו לעניין, מינתה אותו כאחראי על כל הקשור ‏ ללימודי הטבע וקלוד אף החל מבקר בביתה, כדי ללמוד לטפל בכוורת ‏ הדבורים שלה ובפרחי גינתה. הוא לא הסתפק בכך וגם בביתו שלו הוסיף ‏ ובנה שובך יונים ולול תרנגולות. כן הקדיש שעות ארוכות לטיפוח גן הירק, ‏ ששתל במו ידיו. בתוך הבית הקים אקווריום גדול ועקב בעניין אחרי אורחות ‏ חייהם של הדגים השונים. אין פלא, שלאחר תום לימודיו בבית-הספר היסודי, ‏ ביקש להמשיך וללמוד טבע וחקלאות. בהמלצתו החמה של מנהל בית-ספרו - ‏ מר פרץ - התקבל קלוד לפנימייה של בית-הספר ל"גננות ושתלנות" בפתח-תקוה. ‏ הפרידה מן הבית ומן המשפחה החמה והגדולה הייתה קשה עליו מאוד. הוא ‏ היה רגיל לתמוך באחיו, גם בגדולים ממנו בשנים, וראה עצמו אחראי לכל ‏ אחד מבני המשפחה. כולם הכירו בכישרונותיו ונהגו להיוועץ בו בכל בעיה. ‏ קלוד הפך להיות כמו אב שני לאחיו ואחיותיו הרבים. משום כך, לאחר ‏ שנתיים של ריחוק מן הבית, לא יכול עוד לעמוד בריחוק מהמשפחה, שחשה ‏ בחסרונו ונזקקה לו. בצער רב עזב את הפנימייה, שהשתלב יפה בחיי העבודה, ‏ הלימודים והחברה שבה, וחזר הביתה, כדי לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. ‏ באותה תקופה עברו הוריו להתגורר בדימונה ושם מצא קלוד עבודה כפועל ‏ בניין. גם שם התבלט בכישרונותיו ולאחר תקופה קצרה ביותר נתמנה למנהל ‏ העבודה בחברה שעבד בה. חלק משכרו חסך והיתר היה קודש לתמיכה ‏ בהורים ובאחים. הוא גם דאג למצוא עבודה באותה החברה לכמה מאחיו. כל ‏ מי שהכירו אמר: "אשרי המשפחה שיש בה בן כזה". ברבות הימים נעשה ‏ עצמאי ועבד כקבלן לעבודות בניין.‏ קלוד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר ‏ הטירונות השתלם בקורס חבלנים ואחר-כך נשלח לקורס חבלנים גדודיים, גם ‏ שם, כמו תמיד, היה חייל מצוין ואיש מקצוע מעולה.‏ לצערו הרב שוחרר מהשירות ביחידה קרבית לאחר שסבל משבר בגבו, ‏ בעקבות תאונת דרכים. הוא לא יכול להשלים עם רוע הגזרה ועשה מאמצים ‏ גדולים ואף שכר עורך דין, כדי לפעול להחזרת הפרופיל הרפואי שלו. לאחר ‏ שזכה הוחזר לשירות קרבי והוצב לחיל-הצנחנים כחבלן. במלחמת יום ‏ הכיפורים, השתתף קלוד בקרבות הפריצה למובלעת הסורית ברמת הגולן. ‏ בליל ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), בהשתתפו בסיור בכפר חאן-ארנבה, ‏ נפגע הרכב המשוריין שנסע בו על-ידי פצצת נ"ט וקלוד נהרג במקום. הוא ‏ הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדימונה. השאיר אחריו אישה ובן, ‏ הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. ‏ תורג'מן קלוד, יהי זכרו ברוך.‏