אריה קולן (קולניק)

תאריך לידה:
27 ביוני 1943
תאריך נפילה:
12 באוקטובר 1973
דרגה:
רב"ט
שנת נפילה:
1973
תקופת נפילה:
מלחמת יום הכיפורים
שם היחידה:
פלוגת הנדסה 5105
מקום קבורה:
הר-הרצל
קורות חיים:
אריה, בן צפורה וישראל, נולד ביום כ"ד בסיוון תש"ג (27.6.1943) בירושלים. ‏ עוד לא מלאו לו שש שנים כשהתקבל לכיתה א', וכשהיה בן עשר עבר ללמוד ‏ בבית-הספר "אליאנס". הילד הג'ינג'י קטן הקומה והמרושל בלבושו הצליח ‏ תוך זמן קצר להיות מנהיג חבריו לכיתה. מגיל הרך בלט בדעותיו העצמאיות ‏ ובגישתו המקורית לחיים. הוא האמין בדברים ללא פשרות ולא הסכים לקבל ‏ עליו עולן של מוסכמות אלא אם הצליח להשתכנע. לכן היה מוכן להילחם על ‏ דעותיו גם אם המחיר היה גבוה. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר ‏ העממי למד אריק בבית-הספר התיכון "כרמיה". כחבר בתנועת "השומר ‏ הצעיר" ראה את עתידו בהצטרפות לתנועה הקיבוצית ונהג להגן בלהט על ‏ העקרונות הפוליטיים שהאמין בהם. באותו זמן החל לפעול בירושלים ‏ תיאטרון "אורים". אריק הצטרף אליו ותוך זמן קצר היה לשחקן הבולט ‏ שהחבורה. היה לו כישרון מחשק מיוחד במינו והוא הקדיש לתיאטרון את כל ‏ מעייניו בהתלהבות המיוחדת לו. בלהט רב נתן ממרצו גם לתנועה, ארגן ‏ טיולים, היה פעיל בועדות הגדוד והקן, היה מדריך ונהג לכתוב את החומר ‏ לעלוני הקיר.‏ אריה גויס לצה"ל בתחילת אוקטובר 1960 והוצב לנח"ל עם חבריו לגרעין. ‏ כיוון שהיה קצר-רואי ומשום כך נקבע לו פרופיל רפואי נמוך, צורף לקבוצת ‏ ‏"כף למדים" והדבר הציק לו מאוד. הוא לא הניח למפקדיו עד שהותר לו ‏ לעבור גם אימון מתקדם וגם קורס צניחה, במסגרת גדוד נח"ל מוצנח. כושרו ‏ הגופני המעולה עמד לו לקבל "כנפי צנחן". בכל תקופת שירותו בצבא בלט ‏ אריק בשוני דרכיו - מורד במוסכמות, בעל כושר גופני רב וחייל מעולה.‏ בתחילת אפריל 1963 שוחרר אריק מהשירות הסדיר, ומשהצטרף הגרעין ‏ לקיבוץ להבות הבשן, הפך אריק לקיבוצניק לכל דבר. הוא הצליח להיכנס ‏ לענף המדגה ולהפוך תוך זמן קצר למומחה. חברותו במשק הייתה מלווה ‏ אמונה עמוקה בדרך חיים זו: אריק אהב את הארץ ואת נופיה בכל לבו, ‏ והרבה לסייר ולשוטט בה. עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר היסודי שכנע ‏ שניים מחבריו ללכת לתל-אביב ברגל - וכך עשו. כעבור זמן נתפס כשעשה ‏ דרכו לפטרה, וברשותו אך מימיה ומפה. לימים עזב את המשק כדי ללכת ‏ ללמוד ספרות רוסית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. במלחמת ‏ ששת הימים השתתף עם הצנחנים בקרבות ירושלים, בבית-הספר לשוטרים, ‏ בגבעת התחמושת ובכיבוש העיר העתיקה. מוראות המלחמה גרמו לו זעזוע ‏ עמוק. במשך תקופה ארוכה מיעט לדבר, הסתגר בתוך עצמו, שוטט מגודל ‏ שיער וזקן ועסק בכתיבה. כעבור זמן התאושש והחל לעבוד במחלקת הנוער ‏ של עיריית ירושלים כמדריך נוער. הוא ארגן חוגים דרמטיים בבתי-ספר, ‏ המשיך את פעילותו בתיאטרון "אורים", ביים הצגות באוניברסיטה העברית ‏ וגם השתתף בהן. חלומו היה להקים תיאטרון נוער בירושלים שישתתפו בו ‏ בני נוער בלבד. בשנת 1969 נסע ללונדון כדי להשתלם בתחום התיאטרון ‏ לנוער, נפגש עם במאים ושחקנים וחזר מלא תוכניות, מרץ ולהט להגשמתן. ‏ דמותו של אריק בלטה בעירו. הוא היה בין הראשונים שגידלו שיער ארוך, ‏ בגדיו היו יוצאי דופן, כי כזה היה אופיו - עצמאי ומורד במוסכמות. הוא היה ‏ גם מחנך למופת; חניכיו העריצו אותו והמזכירות שעבדו עמו היו מוכנות ‏ לעשות כל מאמץ, בייחוד כאשר חייך אליהן בחביבותו הרבה. הוא ידע לסחוף ‏ את הכול בהתלהבותו, וכך הצליח לשכנע, לגייס תקציבים בעירייה ולהקים ‏ את תיאטרון הנוער "במת עשרה". בין ההצגות והלימודים באוניברסיטה עסק ‏ בפעולות נוספות : הדרכת מדריכי תיאטרון לנוער, ניהול תיאטרון בובות ‏ ותיאטרון-רחוב עם חניכיו מ"במת-עשרה", וכן ניהול ובימוי של הקאברט ‏ הסטירי, בשיתוף עם התאחדות הסטודנטים. בשנת 1972 הוענק לו תואר ‏ ‏"בוגר" והוא המשיך מיד בלימודים לתואר "מוסמך" בספרות השוואתית. ‏ באותה שנה נשא לאישה את חברתו מנוער, רעיה, ולימים נולדה להם בת, ‏ עלווה, שעליה הייתה גאוותו, שכן אהב אותה בכל הלהט שבלבו. כשפרצה ‏ מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח לחזית ברמת הגולן. ביום השישי למלחמה, ‏ יום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) בקרב ליד חאן-ארנבה, נפגע הזחל"ם שלו ‏ בפגז נ"ט ואריק נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. ‏ השאיר אחריו אישה ובת, הורים, שתי אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה ‏ לדרגת רב-טוראי.‏ דברים לזכרו כלולים בספר "נזכור", שהוצא לאור על ידי האוניברסיטה ‏ העברית בירושלים, לזכר תלמידים ומורים שנפלו בקרבות; בספר "נתיבים ‏ בשדה" שהוקדש לזכר שלושה-עשר חללי פלוגת חה"ן של חטיבת הצנחנים, ‏ פורסמו דברים לזכרו. ‏ קולן (קולניק) אריה, יהי זכרו ברוך.‏
נרות שהודלקו: 4הדלק נר