חיים קונדה

חיים, בן רחל (לבית חרמוני) וזלמן, נולד ביום י"ד באדר א' תשי"א ‏ ‏(22.3.1951) בתל-אביב. את חוק לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר ע"ש א"ד ‏ גורדון בתל-אביב והמשיך ללמוד בבית-הספר התיכון-עירוני ה'. מקטנותו היה ‏ מנהיג בין חבריו והרוח החיה בחברתו, חבר נאמן וחביב על מוריו. חיים היה ‏ חבר בתנועת "מחנות העולים", והתנועה ועמה החינוך בבית, התוו את דרכו ‏ בעתיד. בקן התנועה היה חיים אחראי על חדר התרבות, הוא הפלא לצייר ‏ וכתב ידו היה יפה ביותר. הוא נחשב בין המעולים במדריכים, כי האמין בכל ‏ לב בתורה שהרביץ בחניכיו. כאשר דובר על הריסת מבנה הקן, ארגן חיים את ‏ ההתנגדות להריסה. חיים היה ספורטאי מעולה והשתתף באירועים ‏ ספורטיביים במסגרת תנועת הנוער ובמסגרת בית-הספר והגדנ"ע. בתקופת ‏ מלחמת ששת הימים התנדב לעבוד במשרד הדואר ועשה לילות בעבודה ללא ‏ לאות במברקה. על כך הוענקה לו תעודת הוקרה אחרי תום הקרבות. חיים ‏ זכה באותות הצטיינות בספורט, השתתף בצעדות ירושלים ובהקפת התבור ‏ ואף צלח את הכנרת בשחייה. כמו כן הרבה לטייל רגלי בארץ עם חברים. ‏ משחר ילדותו אהב צמחים ובעלי חיים. בתנועה היה היוזם והמארגן של ‏ טיולים רבים ובמסגרת הגדנ"ע עבר קורס מפקדי כיתות. הפעולות הרבות ‏ שפעל מחוץ למסגרת הלימודים לא הפריעו לו לעמוד בהצלחה גדולה ‏ בבחינות. גם רשיון נהיגה קיבל אחרי שישה שיעורים בלבד.‏ חיים גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1969 ומתוך נאמנות לעקרונותיו הצטרף ‏ לגרעין נח"ל בקיבוץ עמיעד. הוא עבר אימון בסיסי וקורס צניחה, ואחר כך ‏ השתלם בקורס מפקדי כיתות ובקורס מפקדי קרגו, שסיים בציונים גבוהים ‏ ביותר. באותה עת החליט לבקש העברה לקומנדו הימי, מתוך רצונו להתמודד ‏ עם אתגרים בצה"ל. בגלל מרצו העצום לא מצא סיפוק בנח"ל ולפיכך לחץ על ‏ מפקדיו לאשר את העברתו. ההוראה לבוא למבדקים הגיעה כשהיה חניך ‏ בקורס קצינים, שסיים בציון גבוה. חיים נשאר בבית-הספר לקצינים כמדריך. ‏ הוא האריך את שירותו בצה"ל בתנאי קבע ומכאן התחילה "אגדת קונדה". ‏ היא מתבטאת בחוות הדעת הנלהבות של מפקדיו ובחיבה והכבוד העצומים ‏ שרחשו לו חניכיו ופקודיו. בחוות הדעת נאמר בין יתר הדברים: "בעל יזמה ‏ ומרץ בלתי רגילים, ודואג לחייליו בנאמנות רבה"; "מסור לעבודתו בצורה ‏ יוצאת מגדר הרגיל, רציני, בעל ידיעה מקצועית ודוגמה אישית". מפקדיו ציינו ‏ תמיד שיעדיפו את חיים על פני כל קצין אחר, ובאוגוסט 1973 נשלח לקורס ‏ מפקדי מפלוגות. אותו זמן כבר מילא למעשה תפקיד של מ"פ. על הספר ‏ ‏"מצדה", שקיבל כשי מפקודיו, מתנוססת הקדשה: "ספר האגדה לאיש ‏ האגדה". על השאלה "מפקד מהו?" ענה חיים: "…חייב להיות הלוחם הטוב ‏ במחלקתו… לדרוש מחייליו דברים שעשה וקיים בעצמו… לדעת להתייחס ‏ לחיילים כפרטים, בדרך שתשרת את הכלל. הוא חייב לשלב בו תכונות של ‏ אדם ולוחם, כי מפקד טוב הוא בראש וראשונה אדם". וחיים לא רק נאה ‏ דרש, כי אם גם נאה קיים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הופסקה הפעילות ‏ בקורס המ"פים וחיים נשלח לסיני כסגן מפקד פלוגה, עם גדוד הנח"ל שלו. ‏ כמפקד פלוגה בפועל השתתף בקרבות הנוראים במשך שלושה שבועות של ‏ לחימה ואף חצה את התעלה. ביום כ"ט בתשרי תשל"ד (25.10.1973) נפגע ‏ ונהרג בקרב ליד פאיד. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. ‏ השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון, משה דיין: "הרשו נא ‏ לי להשתתף בכל לב באבלכם, בהילקח מכם חיים ז"ל. סרן חיים קונדה ז"ל ‏ נתן את חייו למען מולדתו. הוא שירת בחיל הרגלים והיה בוגר קורסים ‏ לקציני חיל רגלים, קורס מפקדי פלוגות חיל רגלים, וקורס צניחה. חיים ‏ הוגדר כקצין בעל יכולת, מסור, ממושמע, בעל יזמה, המשמש דוגמא אישית ‏ לפקודיו ואהוד עליהם. זכרו של סרן חיים קונדה ז"ל הנו קודש ונצרנו בלבנו ‏ בגאון. יהיה זכרו ברוך". ‏ קונדה חיים, יהי זכרו ברוך.‏