קורות חיים:
יואל, בן טובה יוסף, נולד ביום ו' בניסן תשי"ג (22.3.1953) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "לדוגמא" על-שם הנרייטה סולד בתל-אביב, והמשיך בלימודים על יסודיים בבית-הספר התיכון העירוני ה' בעיר מגוריו, במגמה החברתית. בקיץ 1971 עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. יואל היה בן לאם ילידת צפת, דור רביעי בארץ ישראל. מפי אביו, יוסף, שמע הנער סיפורים על גרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה, סיפורים על התקופה שאביו ישב בשבי אצל הגרמנים, כששירת בצבא הבריטי. "אבא הוריש ליואל את העמידה הגאה, הרצון להיות בן לאומה המגוננת על הארץ", אמרה אחותו חוה. יואל היה תלמיד שקדן והגיע להישגים נאים ביותר, ועל כל אלה היה נער חברותי, ונמנה עם צופי "החורש" בתנועת "הצופים" בתל-אביב. סיפר אחד מחבריו: "יואל היה חבר. בראש ובראשונה היה חבר נפלא, אוהב ומסור. תמיד נשאר נער ברוחו, אוהב המשחק והמשובה, אוהב הריקוד והפרח". מהיכן שאב את טוב לבו, את עדינות נפשו ואת פשטות הליכותיו, תהו חבריו כשהעלו את זכרו. "הוא אהב כדורגל, אהב לנהוג, לטייל, אהב את נלי. אהב לעמוד על במה ולגלם את הליצן. אהב לרקוד. להתלבש. אהב את שירי הלכת של צה"ל, את ה'אקספשן', את להקת האמהות והאבות", סיפר חברו. בבית-הספר התיכון העירוני ה' השתתף בפעילות החברתית ותרם מכישרונו להצלחת כל מסיבה. בתקופת בגרותו כתב כמה וכמה שירים, השמורים בבית הוריו. יואל היה עלם גבה-קומה, חסון ונאה, מלא מרץ וחיות ויכולת עשייה. יואל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1971. עוד בטרם הגיע מועד גיוסו הלך לבחינות כניסה ללהקת הווי צבאית. בזכות כישרונו ומזגו עמד בהצלחה בבחינות, אך כושרו הגופני המעולה הפריע לו הפעם. סיפרה אחותו: "הוסבר ליואל, שהוא עשוי לתרום לצה"ל יותר מאשר את קולו הערב וגוו הנאה; ואז בחר להתנדב לצנחנים". לאחר שסיים בהצלחה קורס צניחה, הוענקו לו "כנפי צנחן". בהמלצת מפקדיו נשלח לקורס מ"כים ולקורס מש"קי חבלה. "כל משימה שבחר יואל ליטול על עצמו, ביצע בלא דופי. הוא היה נחוש בהחלטתו להיות צנחן מושלם, מעולה", אמרו מפקדיו. יותר משנתיים עשה ביחידת צנחנים ונותרו לו עוד שישה חודשים עד למועד שחרורו. הוא היה אז עלם שחום-עור בעל שיער מתולתל וגברי בהופעתו. כשהיה בא לביקור חטוף בבית הוריו, לא הרבה לספר על עצמו, וביקש לשמוע מפי הוריו ואחותו על שהתרחש בבית בהיעדרו. בן מסור היה ואח אוהב. יואל וחבריו התכוננו לחגוג את "שבוע הצנחן" ברמת גן. "ביום ראשון יורדים לעזה" אמר להוריו, אך נתבדה. בעיצומה של התענית נקרא לתחנת האיסוף בתל-אביב, ומיהר לדרכו ביודעו, שאחריות רבה מוטלת עליו. הוא נשלח לחזית הדרום ולחם כמש"ק חבלה ביחידת צנחנים, שפרצה את הדרך אל הגדה המערבית של תעלת סואץ. "תמיד היה יואל בין הראשונים. כך בבית-הספר, כך בין חבריו, וכך גם בין הלוחמים", ציינו חבריו. יואל לחם בלא ליאות, חסך שינה מעיניו ונטל על עצמו בלא היסוס כל משימה. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נהרג יואל מפגיעת פצצת מרגמה, במהלך קרב עקוב מדם ליד "החווה הסינית". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. "בערב חג הפסח תשי"ג הובא הילד יואל בבריתו של אברהם אבינו, ובערב שמחת-תורה תשל"ד נפל" אמרה אחותו חוה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר ביטחון דאז, רב-אלוף משה דיין: "יואל ז"ל שירת בחיל הרגלים. הוא היה חייל מצוין וחבר נאמן, אהוד על כל מי שהכירו". חבריו של יואל הוציאו לאור חוברת זיכרון ובה פרקי שירה והגות, ודברים על דמותו של חברם האהוב, שנפל במערכה הכבדה; בגליון "ידיעות אחרונות" מיום י"ז באדר תשל"ד פורסמה כתבה על חייו ועל רגעיו האחרונים של יואל שוסהיים ז"ל, "הצנחן". שוסהיים יואל, יהי זכרו ברוך.