יוסף שלי

יוסף (ג'וג'ו), בן אולימפיה וגסטון, נולד ביום י"ח באב תשט"ו (6.7.1955) ‏ בתוניס שבתוניסיה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1956. הוא למד ‏ בבית-הספר היסודי "ניר יפה" בתענך ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר ‏ התיכון המקצועי "אורט" בעפולה. יוסף היה תלמיד טוב, חרוץ וממושמע, ‏ אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. הוא היה בעל כושר גופני מעולה וחובב ‏ ספורט נלהב, שהתעניין במיוחד בטניס-שולחן. בעירו השתתף בארגון קבוצת ‏ טניס-שולחן ונטל חלק בתחרויות שונות. חבריו אהבוהו על שהיה טוב-לב, ‏ נאמן, מסור ומוכן לעזור לזולת. תמיד חייך ולא נפל ברוחו, היה בעל חוש ‏ הומור, שמח, אופטימי ועליז. הוא ידע גם להתבדח בטעם ובמידה. איש-שיחה ‏ נעים היה ואהב להתווכח על נושאים שונים, וכשסבר שהוא צודק, עמד על ‏ דעותיו בעקשנות רבה. היה לו כוח סבל רב, והוא אהב לעבוד והיה פעלתני ‏ מאוד. מעודו לא ישב באפס מעשה ותמיד מצא עיסוק לעצמו. על מכריו ‏ זוכרים אותו כאדם אדיב, מנומס ונעים הליכות, נדיב רוח ורחב-יד. הוא אהב ‏ מאוד את הוריו, החשיב את דעתם ונשמע להם בכל עניין, ומעולם לא שכח ‏ לתת להם מתנות בימי חג ומועד.‏ יוסף גויס לצה"ל במחצית פברואר 1973 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר ‏ הטירונות השתלם בקורס צניחה. ביחידתו נחשב חייל טוב, אחראי ומסור ‏ לתפקידו, ומפקדו אמר עליו שהיה "בעל כוח רב, בעל רצון עז, והייתה בו ‏ מסירות ודבקות במטרה". בתקופת שירותו רחוק מהבית השתדל שלא ‏ להדאיג את הוריו וכתב להם מכתבים, הרגיע אותם וסיפר להם על חייו ‏ בצבא. במלחמת יום-הכיפורים השתתף יוסף בקרבות נגד המצרים בסיני ‏ ולחם בגבורה רבה. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), נפגע ונפל בקרב ‏ ליד "החווה הסינית", בגזרה המרכזית בסיני. הוא הובא למנוחת-עולמים ‏ בבית-העלמין בעפולה. השאיר אחריו הורים, חמישה אחים וארבע אחיות. ‏ לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת במושב ניר יפה.‏ שלי יוסף, יהי זכרו ברוך.‏