אבנר שץ

אבנר, בן מרים ונחמיה, נולד ביום ו' באדר תשי"ג (21.2.1953) בחפץ-חיים. ‏ הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ד"ר יצחק ברויר בחפץ-חיים ואחרי-כן ‏ למד בישיבה התיכונית של תנועת "בני עקיבא" ברעננה. אבנר גדל וחונך ברוח ‏ המסורת היהודית והאמונה באלהי ישראל. בביתו החם והאוהב, בבית-הספר ‏ ובישיבה ספג ערכים נעלים של אהבה לזולת, רדיפת שלום וחיפוש אחר ‏ האמת והצדק. הוא היה נעים-הליכות, טוב-לב ומוכן תמיד לעזור לכל דורש. ‏ בכל מעשיו ניכרו השקט הנפשי והשלווה המיוחדים לו. בכל דרכיו היה צנוע, ‏ רחק מהפרסום ועשה בהתמדה ובשקידה להשגת המטרות שהציב לעצמו. ‏ בזכות תכונות אלו התחבב על מוריו ועל חבריו ונתקיים הו הפסוק "עשה לך ‏ רב וקנה לך חבר". כתלמיד היה חרוץ ומסודר ושקד על לימודיו. לימודי ‏ הקודש היו לגביו לא רק עניין של קיום מצוות אלא ייעוד, שנבע מהכרה ‏ ומאמונה עזה. אבנר השתתף בפעילות חברתית ענפה, גילה נטיות אמנותיות ‏ והיה היוזם והמארגן של האירועים החברתיים בישיבה. הוא היה ספורטאי ‏ מצטיין ונמנה עם סגל קבוצת הכדורעף של מועדון "אליצור" ועם נבחרת ‏ הישיבה. נתמזגו בו תכונות של תלמיד-חכם, חרוץ, שקדן ומסור ושל נער ‏ אוהב אדם, רודף שלום וידידות, שהיה מסור בכל לב לידידיו ובן משפחה ‏ נאמן, שנהג מצוות כיבוד הורים ואהבת אחים.‏ אבנר גויס לצה"ל בתחילת דצמבר 1971, במסגרת גרעין בני משקים של ‏ הנח"ל. עוד כשהיה בבית-הספר החליט להתנדב לחיל-הצנחנים, שכן ראה בכך ‏ תרומה נאותה לעם ולרעיונות הציונות שחונך לאורם. לאחר הטירונות סיים ‏ בהצלחה קורס צניחה והוענקו לו "כפני-צנחן". הוא עבר קורס מפקדי כיתות ‏ בצנחנים והוצב לשרת כסמל מחלקה בגדוד צנחנים. אבנר ניחן במנהיגות ‏ טבעית. מעולם לא הרים קולו על חייל אך פקודותיו נתמלאו בדייקנות ‏ ובשלמות. מפקד המחלקה מעיד, כי כאשר נעשו האימונים קשים, מספר ‏ שעות השינה קטן והלחץ גבר ואיים לבקוע פרצות במחלקה, היה אבנר הדבק ‏ שליכד את הבקיעים. הוא דאג לפרטים והקפיד שלחייליו יינתן כל המגיע ‏ להם, כדי להקל עליהם. יום העבודה שלו החל עם עלות השחר והסתיים ‏ בשעות המאוחרות של הלילה, והוא דאג לכמות מספקת של מזון, לציוד ‏ האימונים ולתחמושת. הוא ניחן בסבלנות רבה והקדיש שעות ארוכות ‏ לשיחות עם חיילים, כדי ללמוד את הבעיות האישיות של כל חייל וחייל, ‏ ועשה כמיטב יכולתו לסייע בפיתרונן. מפקדיו בטחו בו וחייליו האמינו בכוחו ‏ והיו מוכנים ללכת אחריו ללא היסוס בכל קרב ובכל פעולה. במלחמת ‏ יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ‏ ברמת הגולן. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נתקבלה ידיעה כי כוח גדול ‏ של הצבא הסורי תוקף את חיילינו בתצפית ב"תל סאקי". כמובן, הוטל על ‏ אבנר להכין את הנגמ"שים ולארגן את כוח החילוץ. אבנר וחייליו יצאו לעבר ‏ התל ונכנסו לקרב עם הסורים. אבנר חיפה במקלע על חייליו, שנעו לעבר ‏ הסורים עד שנפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ‏ בחפץ-חיים. השאיר אחריו הורים, שבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו ‏ הועלה לדרגת סמל-ראשון.‏ במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם נמנה עם ‏ אותם מעטים, שעמדו מול התקפות האויב ביום-הכיפורים, ובלמו את ‏ התקדמותו ללבה של ארצנו. בנשקם הדל וברוחם האיתנה - היונקת ממורשת ‏ הגבורה של המכבים ומגיני מצדה, לוחמי הגטאות ומלחמת שחרור ישראל, ‏ לוחמי סיני ואחיהם הצנחנים - הצליחו להעביר את המלחמה לארץ האויב ‏ והוסיפו פרק מלא הוד וגבורה להיסטוריה היהודית"; אמר עליו רבו: "… רק ‏ הקב"ה קרא אור, וזה האור של המלך המשיח. והאור הזה עלול לסלול לעצמו ‏ מסילה ולהבקיע את העננים הכבדים. כל הפעולות וכל השאיפות שלנו, הם ‏ רק קצת אור מאורו של המלך המשיח. כזה היה אבנר ע"ה - שלחם בעד קצת ‏ אור. לדאבון לבנו לא זכה ליהנות מן האור בעולם הזה; רק בעולם הבא, ‏ שהוא כולו שבת וכולו טוב…".‏ בני משפחתו הוציאו לאור ספר לזכרו ובו כלולים דברי מורים, חברים לספסל ‏ הלימודים וחברים לנשק על דמותו.‏ שץ אבנר, יהי זכרו ברוך.‏