אליעזר שרעבי

אלעזר (אלי, עזורי), בן רבקה ומשה, נולד ביום כ"ז בניסן תשט"ו (19.4.1955) ‏ ברחובות. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "מוריה" ברחובות ‏ ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "אחוזת יעקב" בגן יבנה. ‏ אלעזר היה תלמיד חרוץ, הקפיד על הכנת שיעורים והיה אהוב על מוריו ‏ ומקובל על חבריו. מנהל בית-ספרו כתב עליו: "אלעזר היה תלמיד מסודר, ‏ מנומס, חביב ועליז. הוא היה נאמן לבית-הספר ולמוריו. אדיבותו הייתה ‏ נדירה. אמנן האדיבות היא תכונת כל בני משפחתו, אך הוא הצטיין בה. תמיד ‏ השתדל להתקדם וכל תפקיד שקיבל מילא באחריות. אציל היה ורב-חן". ‏ אלעזר היה חובב ספורט ונלהב היה בעיקר לג'ודו. את זמנו הפנוי הקדיש ‏ לקריאה בתחומים שונים ועסק במלאכת יד, בעץ ובמתכת. אלעזר היה בן ‏ תורה והקפיד מאוד על שמירת המצוות ועל כללי המסורת. נוח היה לבריות, ‏ סלחן, טוב לב, חביב ונעים הליכות. חברותי היה מאוד, קל להתיידד והרבה ‏ מרעיו ביקשו את קרבתו. תמיד מוכן היה לעזור לזולת, התעניין בבעיותיהם ‏ של אנשים שפנו אליו, ידע להשיא עצה טובה ונבונה, והצליח לפשר ולתווך ‏ בין חברים שהסתכסכו. אלעזר היה צנוע מאוד בכל הליכותיו, מסתגר וביישן ‏ במקצת, מעולם לא התנשא על איש ולא הרים את קולו, אהב את הפשטות ‏ וידע להיות מרוצה. מטבעו היה דייקן ועשה את מלאכתו באמונה, במסירות ‏ ובצנעה. כל ימיו היה בן מסור להוריו, רחש להם כבוד והערכה, התחשב ‏ בדעתם וכיבד את רצונם.‏ אלעזר גויס לצה"ל במחצית מאי 1973 והוצב לחיל-הצנחנים. ביחידתו נחשב ‏ חייל טוב וממושמע, אשר גם חבריו וגם מפקדיו ראו בו דוגמה למסירות ‏ ולהתנהגות. הוא השתדל שלא להדאיג את הוריו ולכן הקפיד לכתוב להם ‏ מכתבים ולהתקשר הביתה ותמיד ניסה להרגיע אותם ולשמח את לבם. ‏ כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לסיני. שם הוטל עליה ללחום ‏ בחיילי קומנדו מצרים, שפשטו בדרום חצי האי. ביום 9.10.1973 נפצע אלעזר ‏ מרסיס בחזהו במהלך אחד המרדפים האלה, אך לאחר שנחבש סירב להישלח ‏ לטיפול בעורף. יומיים אחרי-כן, ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), בשעות ‏ הערב של חג הסוכות, נפגע ונהרג בקרב ליד אבו-רודס. הוא הובא ‏ למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו הורים, אח וארבע ‏ אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.‏ הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-הכנסת על-שם האחים עוקשי ברחובות.‏ שרעבי אלעזר, יהי זכרו ברוך.‏